סומאק

סומאק  הוא שם של תבלין פופולארי במטבח הערבי, השנה הילד שלי גילה את התבלין הזה ומבחינתו סלט הוא לא סלט אם אין בו מלא סומאק, כאשר גיליתי שסומאק שקונים בחנויות תבלינים זה בעצם קליפות של עדשים כתומות מעורבבות עם מלח לימון (פגשתי אדם שסיפר לי שהוא היה במפעל בתורכיה בו מכינים "סומאק" בדיוק בצורה הזו) החלטתי שהשנה אנחנו נצא ונלקט ונכין בעצמינו סומאק, את תבלין הסומאק מכינים מפירות של עץ שנקרא "אוג הבורסקאים" (בערבית ובאנגלית הוא נקרא סומאק), בורסקאי הפירוש שלו הוא מעבד עורות

 העץ נקרא כך משום שפעם היו משתמשים בעליו ובפירותיו של האוג לעיבוד עור,  כיום לעיבוד עורות משתמשים בחומרים כימיקאליים מזהמים מאוד, עיבוד עורות נחשבת לתעשייה החמישית הכי מזהמת, הראשונה אגב היא תעשיית הבגדים. (חבר'ה, די לקנות בגדים חדשים, יש יותר מדי בגדים על הכדור הקטן שלנו), את עץ אוג הבורסקאים ניתן למצוא במקומות גבוהים וקרים, הרבה פעמים הוא צומח באזור של כפרים נטושים מה שמעלה את השאלה האם הוא עץ מקומי או פליט תרבות, בכל מקרה הוא עץ ששווה להכיר ואין מה להשוות סומאק שלוקט והוכן במו ידינו המסורות מאשר סומאק שנקנה בחנות ואנחנו לא יודעים מה יש בו….

מי שיגיע השנה לסיורי הליקוט שלי יזכה לטעום את תבלין הסומאק שהכנו, יצאנו לקטוף את הפירות בסוף אוגוסט אז הפירות כבר בשלים ובעלי טעם חמצמץ עז, אחרי שקוטפים את האשכולות צריך לייבש אותם, אנחנו ייבשנו במכשיר של שלומי לייבוש פטריות, מכשיר ייבוש בהקפאה, אפשר גם לייבש את הפירות בחוץ עדיף בצל, צריך לחכות שהפירות כבר לא יהיו דביקים כל כך ושניתן יהיה להפריד אותם בקלות יחסית, הייבוש יכול גם לקחת חודש, אחרי שהפרי יבש יחסית אנחנו מפרידים את הפירות מהענפים, את הפירות אנחנו שומרים במקרר וכל פעם טוחנים קצת, המהדרין טוחנים בפולסים קצרים ומסננים את הגרעין כך שהאבקה הנותרת היא רק מציפת הגרעין, אני מתוודה שאני טוחנת את הסומאק יחד עם הגרעין וזה יוצא ממש טעים בעיניי גם ככה.

 חוצמזה שהסומאק ישדרג את הסלט שלכם הוא גם מאוד בריא, הוא מלא בנוגדי חימצון וטוב לחילוף חומרים, במחקרים שנעשו נמצא שהוא מאזן את רמת הסוכר ואת הכולסטרול.

מרק קובה מצמחים מלוקטים

מרק קובה מצמחים מלוקטים
מרק קובה מצמחים מלוקטים

אני זוכרת את אבי עומד מעל סיר מרק מהביל במטבח ביתו  הקטן בקיבוץ, טועם, מנגב את השפם הגדול בידו ומוסיף עוד קצת תבלינים ובעיקר המון נשמה, אבי החל לבשל רק אחרי שהוריי התגרשו, לפני זה הוא לא היה נכנס למטבח, אחרי שהוריי התגרשו הוא היה צריך להאכיל ארבעה ילדים (רק ארוחת ערב,  לשאר הארוחות הקיבוץ דאג) והוא גילה את החדווה שבמטבח, הוא מעולם לא הכין את ארוחת הערב הישראלית הסטנדרטית שזה ביצה, סלט, גבינות ולחם, תמיד מההתחלה הוא היה מכין פסטות בשמנת ופטריות, סטייקים ואז התחילו גם הקדירות, קדירות שהיו נכנסות לתנור למשך כל הלילה והבשר היה נמס מרוב שהוא היה רך והמרקים – נראה לי שמי שטעם מרק של אבי לעולם לא ישכח אותו, אני הכי אהבתי את המרקים שלו, הם היו כל כך מנחמים ועשירים בירקות, בשר וקניידעלך ענקיים שהיו צפים בין כל הירקות, כיום אני כבר לא אוכלת בשר מעל 12 שנה  אבל כל פעם שאני מכינה מרק אני מנסה לשחזר את הטעם המיוחד הזה שהיה לו במרקים.

 אבי לא הכיר אותי כמלקטת, התחלתי להיכנס לעולם הזה אחרי מותו, הוא מעולם לא טעם את המאכלים המלוקטים שאני מכינה, כל כך הייתי רוצה  להגיש לפיו מרק מעשה ידיי ולהסתכל על העיניים שלו מחייכות אליי, הוא לא היה אומר דבר, הוא לא היה איש של דיבורים ופטפוטים, מחוות האהבה שלו התבטאו בעיניו, בתנועה קטנה של הראש ובאוכל שהוא היה מכין לנו כל פעם שהוא ידע שאנחנו באים לבקר אותו. אבא אני מתגעגעת, כשהכנתי את המרק הזה חשבתי עליך, היית איתי שם במטבח כשגילגלתי את הקובות וטעמתי הוספתי קצת מלח ובעיקר המון נשמה.

כמו כל מרק שיש בו צמחים מלוקטים מתחילים מהדבר המספק ביותר – יוצאים לשטח ללקט, מתכופפים לאדמה אומרים תודה לצמחים ולציפורים שמנעימות את זמננו.

הפעם נקטוף סרפדים ושורשי וגבעולי גדילן ( לא חייבים אבל מאוד מוסיף בעיניי, הסרפד לעומת זאת חובה! הוא מוסיף כל כך הרבה טעם למרק ומי שלא ניסה עדיין מרק עם סרפדים ממליצה עכשיו לרוץ לשטח ולקטוף) אני מתעכבת קצת על השורשי גדילן כי צריך לדעת מתי לקטוף אותם על מנת שלא יהיו מעוצים או קטנים מדי, הזמן האידיאלי הוא כששושנת העלים כבר מפותחת אבל עמוד התפרחת עוד לא התחיל לעלות למעלה (מצרפת תמונה של שושנת העלים, שורש גדילן וחבורה של שורשי גדילן מחכים בקערה להיכנס למרק אחרי שהם שטופים וחתוכים וגם את "התאום" של הגדילן הברקן, הברקן נוטה להיות צמוד לפני הקרקע והרבה פעמים השדרה שלו בצבע סגלגל)

את חיתוך הגדילן אני ממליצה לבצע בשטח, אתם גם יכולים להוריד את העלה לאורך השדרה ולהשתמש בגבעול ממש כמו שמשתמשים בגבעולי כרפס לדוגמא, גם עלי הגדילן אכילים למי שיש את הסבלנות לחתוך או לגזור את הקוצים מסביב לעלה, לי אין את הסבלנות לזה אבל אם יש לכם הרווחתם עלים מאוד טעימים שגם יכולים להיכנס למרק או לשמש ממש כמו חסה בסלט טעים.
אחרי שיש לנו את החומרים המלוקטים נמשיך הלאה – אני עומדת לתת לכם טיפ לקובות שישנו את הכנת חווית הקובה שלכם מהקצה אל הקצה (לפחות ככה זה היה עבורי)

למילוי הקובה:
קודם כל את המילוי תכינו לפחות יום לפני ( בהמשך תבינו למה)
מצרכים למילוי הקובה:
בצל לבן
ירוקים איזה שבא לכם צרור נאה
2 המבורגרים של חברה טבעונית
שמן זית, מלח, פלפל
אגוזי מלך (לא חובה)
הוראות הכנה:
אפשר להכניס איזה ירוקים שבא לכם ( כן, גם פה אתם יכולים להשתמש בסרפד)
קוצצים בצל
קוצצים ירוקים
לוקחים המבורגר טבעוני (אני אוהבת את ההמבורגים של wild, הם לא יקרים, עשויים מחומרים מחומרים איכותיים ולגמרי מספקים את העבודה, המבוגר של ביונד יתבזבז פה בעיניי) מכניסים 2 המבורגרים לבלנדר וטוחנים עד שיש לכם בשר טחון טבעוני מי שרוצה יכול להוסיף לטחינה גם אגוזי מלך.
משמנים את התבנית בנדיבות מוסיפים בצל ומטגנים, מוסיפים את ה'בשר' טחון ואת הירוקים מערבבים הכול ביחד שמים עוד שמן זית (חלק מהטעם של הבשר הוא גם בשומן ככה שאל תתמקצנו פה עם השמן זית) מוסיפים מלח ופלפל.
מחכים שקצת יתקרר, עכשיו תכינו קופסאות פלסטיק או זכוכית שיכולות להיכנס למקפיא כי נכין כדורים מהמילוי ונקפיא אותם, ככה נוכל ליצור קובות דקות ויפות ממש כמו של מקצוענים.

המילוי קפוא? יופי בואו נמשיך…. מכינים את הבצק לקובות.

 מצרכים לבצק קובה:              

 כפית מלח                          

2 כוסות סולת                      

כוס ג'ריש (לא חובה אבל מוסיף בעיניי, אם אין לכם אז 3 כוסות סולת, ג'ריש זה בורגול דק ניתן למצוא אותו כמעט  בכל סופר)

כוס וחצי מיים – מערבבים הכול ביחד, מכסים את הקערה ונותנים לבצק לנוח לפחות חצי שעה, בזמן הזה מכינים את המרק.   

הכנת המרק:

 אני בעד להכין מרק ממה שיש לכם בבית, יש גזר? שימו אותו במרק, יש דלעת? גם אותה. הפעם אתן מתכון ממה שהיה לי במקרר אבל אתם מוזמנים להתפרע כאוות נפשכם

מצרכים למרק:

סרפד חבילה נאה

כ-10 שורשי גדילן וגבעולים

2 בצלים לבנים

2 גזרים

2 עגבניות טחונות

פטרוזיליה קצוצה

כף אבקת מרק ירקות אורגני

מלח ופלפל לפי הטעם

2 ליטר מיים (לפחות)

הכנת המרק:

מטגנים את הבצל, מוסיפים את הגזרים, העגבניות, שורשי הגדילם והסרפד ומערבבים הכול ביחד, מוסיפים תבלינים ולפחות 2 ליטר מיים (הקובות שותות הרבה מיים), נותנים לו לנוח על האש ועוברים להכנת הקובות.

הכנת הקובות:

מוציאים את הכדורים הקפואים מהמקרר, לוקחים את הבצק, הבצק צריך להיות נוח לעבודה, לא קשה מדי ולא רך מדי.

תשימו לידכם קערת מיים כך שלפני גלגול הקובות תוכלו לטבול את הידיים במיים, זה יקל על הפעולה.

לוקחים בצק, פותחים אותו, שמים את הכדור באמצע ועוטפים  אותו, כאשר נגמר הבצק ויש לכם קובות יפות בודקים מה שלום המרק, האם צריך לחזק טעמים, האם יש מספיק מיים, בודקים ששורשי הגדילן כבר רכים, שמים את הקובות במרק מורידים את האש ומחכים 20 דקות.

זהו! יש לכם מרק מושלם

צלף קוצני

אני לא חושבת שיש בארץ גידול חקלאי של צלפים (אם מישהו מכיר אשמח שתתקנו אותי) הצלפים שאנחנו קונים בסופר מגיעים מתורכיה או מקפריסין, עונת הליקוט של הצלפים ארוכה יחסית ממאי ועד אוגוסט ככה שיש לנו מספיק זמן  ללקט ניצני צלף ולכבוש אותם – הכנתי לכם מדריך מפורט, פשוט תעברו על התמונות (הן גם ממוספרות), בסוף יש מתכון
(גרפיקה: רוחמה שאולסקי)
צלף קוצני, בסיור ליקוט נלמד על צמח הצלף
מתי קוטפים את ניצני הצלף
בסיור ליקוט נלמד על תכונותיו המיוחדות של פרח הצלף
בסיור ליקוט נלמד מדוע קוראים לפרי הצלף אביונה, פרי הצלף הוא אביונה
בסיור ליקוט נלמד על למה שימשו פעם קוצי הצלף, צלף קוצני, קוצי הצלף
צלפים כבושים, ניצני ופירות צלף כבושים, מתכון לצלפים כבושים, איך מכינים צלפים כבושים

עוזרר קוצני

בסיור ליקוט נלמד על עץ העוזרר, עוזרר קוצני צמח רפואי
ביום שבת אני ושלומי הלכנו לחפש עוזררים, עוזרר הוא עץ קטן בדרך כלל (אפילו שאתמול נתקלנו ב"אבי העוזררים" הוא היה העוזרר הגדול ביותר שראיתי בחיי עם הפירות הכי מתוקים, מצורפות תמונות), אנחנו מצאנו את העוזרר הקוצני שפירותיו צהובים כשל תפוח, יש גם עוזרר שפירותיו בצבע אדום אבל הוא יותר נדיר מהעוזרר הקוצני, העוזרר הוא ממשפחת הורדיים ובערבית הוא נקרא "זערור" שזה קטן, בגלל פירותיו
בסיור ליקוט נלמד לזהות פירות אכילים לעומת רעילים

העוזרר הוא עץ הבר שאני הכי אוהבת את פירותיו וגם את הפריחה הלבנה היפה שלו, לפני שהתחלתי ללקט לא הייתי בכלל מודעת לקיומו, כמה שנים של בזבוז… כעת אני רואה אותו כמעט בכל מקום, לפחות איפה שאני גרה, פירותיו הצהובים מכסים כעת את העץ וקוראים לך לבוא ולטעום ממנו, העוזרר נחשב גם "עץ הלב" בגלל שהוא מנקה את כלי הדם הכליליים שמובילים דם ללב, הוא גם מוריד לחץ דם ומשתן ואין לו תופעות לוואי – בקיצור "התרופה" המושלמת, גם טעימה וגם לא מזיקה.

ליד העוזרר ראינו את הלבנה הרפואי שאת פירותיו אסור לאכול כי הם רעילים, הם גדלו ממש אחד ליד השני, עץ ליד עץ, כל כך דומים אבל גם כל כך שונים, את העוזרר מאוד קל לזהות בגלל העלים שלו שמסודרים בצורת תלתן ולפרי שלו יש כתר כמו לרימון.

גילינו גם שהכי קל ללקט עוזררים אם מכים בעדינות עם מקל על העץ וכך נופלים הפירות הבשלים אותם אנחנו אוספים מהרצפה.

העוזררים  מיועדים לליקר שכבר התחיל בתהליך התסיסה שלו ותודה לשלומי שתמיד מזכיר לי לצלם ולהעלות פוסטים

בסיור ליקוט נלמד להכין ליקר עוזררים

תיק ביצים – גמל שלמה

תיק ביצים של גמל שלמה על ענף של סרפד כדורים
השבוע הלכתי לבקר את חלקת סרפד הכדורים כדי לבדוק מה המצב שלהם, האם הכדורים כבר התייבשו או שעדיין לא ונתקלתי במבנה המטורף הזה על גבעול הסרפד, בהתחלה חשבתי שחייזר קטן בנה שם בית, שאלתי בקבוצה של לקטים וקיבלתי תשובה מאודי איש החרקים שזהו "תיק ביצים" של גמל שלמה, למען האמת לא כל כך רחוק מההשערה הראשונה שלי.
נקבת גמל שלמה מטילה את תיקי הביצים בכמה מקומות, כך היא בעצם מגדילה את הסיכויים לצאצאים עתידיים, פה ברוב חכמתה היא בחרה לבנות את התיק על סרפד כדורים, צמח שבגלל עוקצנותו לא רבים החרקים שמתעסקים איתו, כל תיק כזה יכול להכיל בין 10-400 ביצים והוא עשוי מחלבון מה שגורם לאם לאבד כמעט 50 אחוז ממשקל גופה, אחרי בניית  התיק האם עוזבת אותו ולא נותרת לשמור על הנימפות שעתידות לבקוע, נוצרה שמועה שהנקבה אחרי ההזדווגות אוכלת את ראשו של הזכר בעודו חי, אבל מנהג נלוז זה נצפה אך ורק בשבי ולא בסביבתן הטבעית בטבע, כנראה הדבר נבע מלחץ וחרדה, על פי תצפיות שנערכו בטבע או בסביבה שמדמה עצמה לסביבתם הטבעית אחרי ההזדווגות הזכר הסתלק לו לבלי שוב
תיק ביצים של גמל שלמה על ענף סרפד, בזמן סיור ליקוט נתקלתי בתיק ביצים הנ"ל
את החומרים לקחתי מהאתר של עמיר וינשטיין ואם אתם רוצים לקרוא עוד על החרק המופלא הזה תיכנסו ללינק הבא , אני תימצתתי את החלקים השערורייתיים – מין נקרופילי, דיאטת רצח ונטישת אם.