פיגם מצוי

שיח פיגם מצוי בפריחה

פיגם – משפחת הפיגמיים, שיח רב שנתי וירוק עד, גדל מהמדבר ועד לגולן, אני ראיתי שיחים רבים בנחל כזיב ועכשיו גם מצאתי אותו  באזור שבו אני מטיילת עם כלבותיי לפעמים, מרחק הליכה מביתי, פשוט שדה מטורף

שדה של פיגם מצוי שמצאתי במרחק הליכה מביתי, חדי העין יכולים להבחין בבקעת נטופה המוצפת ברקע

שדה של פיגם פורח על רקע בקעת נטופה המוצפת מיים

הפיגם שצומח בבר ריחו הרבה יותר חזק מפיגם מתורבת, כל חלקיו של הפיגם, עליו גבעוליו ופרחיו  מלאים בשמן אתרי, נבדוק את חיוניות הצמח לפי הריח, ככל שהריח חזק יותר כך החומרים הפעילים יהיו חזקים ועוצמתיים יותר ופעולת הריפוי תהיה אפקטיבית יותר, לפיגם יש ריח חריף מאוד כזה שאו שאוהבים או שלא, אין באמצע, הוא צמח  לא "מתנחמד" הוא מי שהוא, ללא התנצלות, ללא בושה ואוהו אם לומדים להכיר אותו מבינים איזה מרפא גדול הוא, רק יש לדעת איך להשתמש בו כדי לא לגרום לעצמינו נזקים, הפיגם הוא פוטו-טוקסי, אחרי שאנחנו משתמשים בו פנימי או חיצוני אסור להיחשף לשמש למשך 5 שעות, במידה ונמרח על עצמינו שמן פיגם או אפילו נמולל פיגם בידיים ונצא לשמש יכולה להיווצר כוויה, אני משתמשת בו בערב אחרי רדת השמש.

 פיגם הוא מהצמחים הללו שאפשר לכתוב עליהם ספרים, הוא מסעיר את הדמיון, משתמשים בו בטקסים לגירוש שדים, הוא נחשב כמגרש שדים ועין הרע, בחברה הערבית נהוג לשתול פיגם ומרווה בכניסה לבית נגד עין הרע, ביוון העתיקה הכינו מהפיגם קמיעות נגד כשפים, יש המאמינים שאם קוטפים פיגם בזמן שהלבנה מלאה אזי הסגולות המיסטיות שלו אז בשיאן, בני עדות המזרח משתמשים בפיגם כנגד עין הרע, יש שחושבים בגלל שצורת עליו מזכירה "חמסה"

עלה הפיגם מזכיר בצורתו את סמל  החמסה

עלה הפיגם מזכיר בצורתו את סמל "החמסה"

"הפיגם משמש בית גידול לזחלי פרפר זנב הסנונית, אחד הפרפרים היפים בארץ, כאשר מתקרבים לזחל והוא חש באיום הוא ישלוף שתי קרניים אדומות שמדיפות ריח חזק, אלו השמנים האתריים של הפיגם שהוא אוגר לשם הרתעה, הפיגם הוא גם צמח מרפא עוצמתי מאוד ומשמש לטיפול בשלל בעיות, במידה ויש לכם כאבי פרקים או שרירים תמרחו שמן תשרית פיגם (הסבר בתמונות כיצד להכין שמן תשרית פיגם) על המקום התפוס ותנו לו לבצע את הקסם, השמן יחדור מבעד לעור אל תוך השריר הכואב ויניע אותו, בנוסף שמן הפיגם יכול להקל ואף לרפא במקרה של דלקות אוזניים, תזליפו שתי טיפות באוזן הכואבת ותמרחו צמר גפן טבול בשמן פיגם מסביב למקום הכואב באוזן

מלקטים פיגם לשמן התשרית
גוזרים את הצמח כדי שיתפוס כמה שיותר נפח פנים ביחס לשמן
לוקחים צנצנת זכוכית מעוקרת שמים מהצמח הגזור ומכסים בשמן זית ודוחסים ככה עד שהצנצנת מלאה
כאשר הצנצנת מלאה ואין בועות אוויר מכניסים אותה לתוך ארון חשוך לחודש לפחות, בסיום מסננים עם חיתול בד ויש לנו שמן תשרית פיגם

ותמונה אחת אחרונה של פריחת הפיגם, כי הוא כל כך יפה ומסתורי ומלא בסתירות  וסיפור אחרון עליו (יש לי עוד הרבה סיפורים), פעם עמדתי במשתלה ולפניי עמד מישהו שקנה בערך 20 שתילים של פיגם, ישר הסתקרנתי ושאלתי אותו למה הוא קונה כל כך הרבה שתילי פיגם, הוא אמר שחתולים לא אוהבים את ריח הפיגם והוא מתכוון לשתול אותם בערבובייה בגינה שלו וככה חתולים לא יתקרבו אליה ויחרבו לו את הגינה.

גזר קיפח – נעים להכיר

 גזר קיפח, משפחת: הסוככיים

משפחת הסוככיים היא אחת המשפחות המבלבלות, כל פעם אני מגלה עוד צמח מהמשפחה שלא הכרתי, זאת משפחה מאוד גדולה, במשפחה יש גם כמה מהצמחים הרעילים ביותר בחורש הישראלי כמו רוש עקוד וכלך, לכן חשוב לדעת לזהות את הצמח במדוייק, המשפחה מופיעה במלוא הדרה לקראת האביב כשהפרחים של הסוככיים מתחילים לפרוח, הפריחה מורכבת מעשרות ומאות של פרחים קטנים שביחד יוצרים תפרחות יפהפיות, פריחתו של הגזר קיפח היא אחת המרשימות, הוא נראה כמו הינומה מתחרה, גבוה ומתנשא כשהכול מסביב מתחיל לנבול הוא בולט מעל כולם, זמן הפריחה שלו ארוך מאפריל עד אוגוסט, אפשר לראות אותו בצידי הדרכים והשבילים עומד גבוה וזקוף, בפריחתם המאוחרת הסוככיים מצילים את הדבורים שאוהבות מאוד את הצוף ומאביקות את הצמח בתמורה,  בוא נלמד לזהות את הצמח על מנת שלא נתבלבל בינו לבין סוככייים רעילים

 

הגבעול של הגזר זיפי ויש עליו שערות לכל אורכו, גזע הגבעול בצבע אדמדמם. (ניתן ללחוץ על התמונה להגדלה)

עלי הגזר נראים כמו עלי פטרוזיליה, כאשר ממוללים אותם עולה באפינו ריח חזק של גזר, ניתן לאכול את העלים, אפשר להכין מהם פסטו (לא ניסיתי עדיין), כאשר שושנת העלים מפותחת לפני שעמוד התפרחת עולה אפשר  להוציא את השורש ולאכול אותו, ממש כמו גזר, צבעו לבן והוא בצורת שיפוד, הוא לא מתוק כמו גזר מתורבת, יש לו טעם חזק של גזר,  מר אבל בלי המתיקות המאזנת שנמצאת בגזר התרבותי.

לגזר יש באמצע התפרחת נקודה שחורה, אלו פרחים עקרים, הסיבה להיווצרותם כפי הנראה היא שהנקודה השחורה הזאת באמצע התפרחת נראית כמו חרק ותפקידה למשוך מאביקים נוספים לחגיגה ובאמת כשמסתכלים מקרוב על התפרחות אפשר לראות חרקים רבים, בתמונה יקרוניות צרות כנפיים מבלות על התפרחת

או, הגענו לאוכל, בגזר הכוכב מבחינה קולינארית הוא התפרחת, אפשר לאכול את כל חלקי הגזר כולל הזרעים אבל המרירות החזקה מקשה, בשביל להכין טמפורה מתפרחות גזר אני מעדיפה לקטוף את התפרחות האדומות, התפרחות הקטנות יותר, הן פחות מרות ויותר נוחות בעיניי לעבודה, אם כבר קשה למצוא אותן אפשר לקטוף גם תפרחות לבנות רק תבדקו לפני את המרירות, כמובן שהמרירות תנוטרל קמעה בגלל הטיגון אבל עדיין.

מתכון:

מלקטים כ-10 תפרחות של גזר קיפח

להכנת הבלילה:

יש לקנות קמח שנקרא "טמפורה" או "קמח חומוס" אם רוצים את הגירסא הבריאה יותר, מערבבים בקערה את הקמח עם מיים עד לקבלת בלילה סמיכה כמו פנקייק,  מתבלנים לפי הטעם אני אוהבת להוסיף לבלילה ג'ינג'יר ופפריקה אדומה, לוקחים את תפרחות הגזר , טובלים בתוך הבלילה ומטגנים בשמן עמוק, כשהגזר מתחיל להיות חום בהיר מניחים על נייר סופג, אוכלים עם ממרח שאוהבים, טעיםםםםם טעיםםםם


לגזר יש מנגנון הגנה על הזרעים, כאשר הם מתייבשים הקרנות מתכופפות ויוצרות כמו מין קערה שמגינה על הזרעים מפני פולשים לא רצויים, בגשם הקרנות נפתחות ומאפשרות לזרעים ליפול לקרקע, זרעי הגזר גם אכילים אך לא מומלצים לנשים בהריון, קראתי על מחקר שנערך בזרעי הגזר להורדת פוריות ומניעת כניסה להריון, כמו "הגלולה של היום שאחרי" עם זאת לא הייתי מסתמכת על כך, הניסוי נערך על 13 נשים מתוכן אחת נכנסה להריון וילדה ילד בריא, בתקופות קדומות נשים שרצו להימנע מכניסה להריון לעסו זרעי גזר אחרי קיום יחסי מין.

סומאק

סומאק  הוא שם של תבלין פופולארי במטבח הערבי, השנה הילד שלי גילה את התבלין הזה ומבחינתו סלט הוא לא סלט אם אין בו מלא סומאק, כאשר גיליתי שסומאק שקונים בחנויות תבלינים זה בעצם קליפות של עדשים כתומות מעורבבות עם מלח לימון (פגשתי אדם שסיפר לי שהוא היה במפעל בתורכיה בו מכינים "סומאק" בדיוק בצורה הזו) החלטתי שהשנה אנחנו נצא ונלקט ונכין בעצמינו סומאק, את תבלין הסומאק מכינים מפירות של עץ שנקרא "אוג הבורסקאים" (בערבית ובאנגלית הוא נקרא סומאק), בורסקאי הפירוש שלו הוא מעבד עורות

 העץ נקרא כך משום שפעם היו משתמשים בעליו ובפירותיו של האוג לעיבוד עור,  כיום לעיבוד עורות משתמשים בחומרים כימיקאליים מזהמים מאוד, עיבוד עורות נחשבת לתעשייה החמישית הכי מזהמת, הראשונה אגב היא תעשיית הבגדים. (חבר'ה, די לקנות בגדים חדשים, יש יותר מדי בגדים על הכדור הקטן שלנו), את עץ אוג הבורסקאים ניתן למצוא במקומות גבוהים וקרים, הרבה פעמים הוא צומח באזור של כפרים נטושים מה שמעלה את השאלה האם הוא עץ מקומי או פליט תרבות, בכל מקרה הוא עץ ששווה להכיר ואין מה להשוות סומאק שלוקט והוכן במו ידינו המסורות מאשר סומאק שנקנה בחנות ואנחנו לא יודעים מה יש בו….

מי שיגיע השנה לסיורי הליקוט שלי יזכה לטעום את תבלין הסומאק שהכנו, יצאנו לקטוף את הפירות בסוף אוגוסט אז הפירות כבר בשלים ובעלי טעם חמצמץ עז, אחרי שקוטפים את האשכולות צריך לייבש אותם, אנחנו ייבשנו במכשיר של שלומי לייבוש פטריות, מכשיר ייבוש בהקפאה, אפשר גם לייבש את הפירות בחוץ עדיף בצל, צריך לחכות שהפירות כבר לא יהיו דביקים כל כך ושניתן יהיה להפריד אותם בקלות יחסית, הייבוש יכול גם לקחת חודש, אחרי שהפרי יבש יחסית אנחנו מפרידים את הפירות מהענפים, את הפירות אנחנו שומרים במקרר וכל פעם טוחנים קצת, המהדרין טוחנים בפולסים קצרים ומסננים את הגרעין כך שהאבקה הנותרת היא רק מציפת הגרעין, אני מתוודה שאני טוחנת את הסומאק יחד עם הגרעין וזה יוצא ממש טעים בעיניי גם ככה.

 חוצמזה שהסומאק ישדרג את הסלט שלכם הוא גם מאוד בריא, הוא מלא בנוגדי חימצון וטוב לחילוף חומרים, במחקרים שנעשו נמצא שהוא מאזן את רמת הסוכר ואת הכולסטרול.

מרק קובה מצמחים מלוקטים

מרק קובה מצמחים מלוקטים
מרק קובה מצמחים מלוקטים

אני זוכרת את אבי עומד מעל סיר מרק מהביל במטבח ביתו  הקטן בקיבוץ, טועם, מנגב את השפם הגדול בידו ומוסיף עוד קצת תבלינים ובעיקר המון נשמה, אבי החל לבשל רק אחרי שהוריי התגרשו, לפני זה הוא לא היה נכנס למטבח, אחרי שהוריי התגרשו הוא היה צריך להאכיל ארבעה ילדים (רק ארוחת ערב,  לשאר הארוחות הקיבוץ דאג) והוא גילה את החדווה שבמטבח, הוא מעולם לא הכין את ארוחת הערב הישראלית הסטנדרטית שזה ביצה, סלט, גבינות ולחם, תמיד מההתחלה הוא היה מכין פסטות בשמנת ופטריות, סטייקים ואז התחילו גם הקדירות, קדירות שהיו נכנסות לתנור למשך כל הלילה והבשר היה נמס מרוב שהוא היה רך והמרקים – נראה לי שמי שטעם מרק של אבי לעולם לא ישכח אותו, אני הכי אהבתי את המרקים שלו, הם היו כל כך מנחמים ועשירים בירקות, בשר וקניידעלך ענקיים שהיו צפים בין כל הירקות, כיום אני כבר לא אוכלת בשר מעל 12 שנה  אבל כל פעם שאני מכינה מרק אני מנסה לשחזר את הטעם המיוחד הזה שהיה לו במרקים.

 אבי לא הכיר אותי כמלקטת, התחלתי להיכנס לעולם הזה אחרי מותו, הוא מעולם לא טעם את המאכלים המלוקטים שאני מכינה, כל כך הייתי רוצה  להגיש לפיו מרק מעשה ידיי ולהסתכל על העיניים שלו מחייכות אליי, הוא לא היה אומר דבר, הוא לא היה איש של דיבורים ופטפוטים, מחוות האהבה שלו התבטאו בעיניו, בתנועה קטנה של הראש ובאוכל שהוא היה מכין לנו כל פעם שהוא ידע שאנחנו באים לבקר אותו. אבא אני מתגעגעת, כשהכנתי את המרק הזה חשבתי עליך, היית איתי שם במטבח כשגילגלתי את הקובות וטעמתי הוספתי קצת מלח ובעיקר המון נשמה.

כמו כל מרק שיש בו צמחים מלוקטים מתחילים מהדבר המספק ביותר – יוצאים לשטח ללקט, מתכופפים לאדמה אומרים תודה לצמחים ולציפורים שמנעימות את זמננו.

הפעם נקטוף סרפדים ושורשי וגבעולי גדילן ( לא חייבים אבל מאוד מוסיף בעיניי, הסרפד לעומת זאת חובה! הוא מוסיף כל כך הרבה טעם למרק ומי שלא ניסה עדיין מרק עם סרפדים ממליצה עכשיו לרוץ לשטח ולקטוף) אני מתעכבת קצת על השורשי גדילן כי צריך לדעת מתי לקטוף אותם על מנת שלא יהיו מעוצים או קטנים מדי, הזמן האידיאלי הוא כששושנת העלים כבר מפותחת אבל עמוד התפרחת עוד לא התחיל לעלות למעלה (מצרפת תמונה של שושנת העלים, שורש גדילן וחבורה של שורשי גדילן מחכים בקערה להיכנס למרק אחרי שהם שטופים וחתוכים וגם את "התאום" של הגדילן הברקן, הברקן נוטה להיות צמוד לפני הקרקע והרבה פעמים השדרה שלו בצבע סגלגל)

את חיתוך הגדילן אני ממליצה לבצע בשטח, אתם גם יכולים להוריד את העלה לאורך השדרה ולהשתמש בגבעול ממש כמו שמשתמשים בגבעולי כרפס לדוגמא, גם עלי הגדילן אכילים למי שיש את הסבלנות לחתוך או לגזור את הקוצים מסביב לעלה, לי אין את הסבלנות לזה אבל אם יש לכם הרווחתם עלים מאוד טעימים שגם יכולים להיכנס למרק או לשמש ממש כמו חסה בסלט טעים.
אחרי שיש לנו את החומרים המלוקטים נמשיך הלאה – אני עומדת לתת לכם טיפ לקובות שישנו את הכנת חווית הקובה שלכם מהקצה אל הקצה (לפחות ככה זה היה עבורי)

למילוי הקובה:
קודם כל את המילוי תכינו לפחות יום לפני ( בהמשך תבינו למה)
מצרכים למילוי הקובה:
בצל לבן
ירוקים איזה שבא לכם צרור נאה
2 המבורגרים של חברה טבעונית
שמן זית, מלח, פלפל
אגוזי מלך (לא חובה)
הוראות הכנה:
אפשר להכניס איזה ירוקים שבא לכם ( כן, גם פה אתם יכולים להשתמש בסרפד)
קוצצים בצל
קוצצים ירוקים
לוקחים המבורגר טבעוני (אני אוהבת את ההמבורגים של wild, הם לא יקרים, עשויים מחומרים מחומרים איכותיים ולגמרי מספקים את העבודה, המבוגר של ביונד יתבזבז פה בעיניי) מכניסים 2 המבורגרים לבלנדר וטוחנים עד שיש לכם בשר טחון טבעוני מי שרוצה יכול להוסיף לטחינה גם אגוזי מלך.
משמנים את התבנית בנדיבות מוסיפים בצל ומטגנים, מוסיפים את ה'בשר' טחון ואת הירוקים מערבבים הכול ביחד שמים עוד שמן זית (חלק מהטעם של הבשר הוא גם בשומן ככה שאל תתמקצנו פה עם השמן זית) מוסיפים מלח ופלפל.
מחכים שקצת יתקרר, עכשיו תכינו קופסאות פלסטיק או זכוכית שיכולות להיכנס למקפיא כי נכין כדורים מהמילוי ונקפיא אותם, ככה נוכל ליצור קובות דקות ויפות ממש כמו של מקצוענים.

המילוי קפוא? יופי בואו נמשיך…. מכינים את הבצק לקובות.

 מצרכים לבצק קובה:              

 כפית מלח                          

2 כוסות סולת                      

כוס ג'ריש (לא חובה אבל מוסיף בעיניי, אם אין לכם אז 3 כוסות סולת, ג'ריש זה בורגול דק ניתן למצוא אותו כמעט  בכל סופר)

כוס וחצי מיים – מערבבים הכול ביחד, מכסים את הקערה ונותנים לבצק לנוח לפחות חצי שעה, בזמן הזה מכינים את המרק.   

הכנת המרק:

 אני בעד להכין מרק ממה שיש לכם בבית, יש גזר? שימו אותו במרק, יש דלעת? גם אותה. הפעם אתן מתכון ממה שהיה לי במקרר אבל אתם מוזמנים להתפרע כאוות נפשכם

מצרכים למרק:

סרפד חבילה נאה

כ-10 שורשי גדילן וגבעולים

2 בצלים לבנים

2 גזרים

2 עגבניות טחונות

פטרוזיליה קצוצה

כף אבקת מרק ירקות אורגני

מלח ופלפל לפי הטעם

2 ליטר מיים (לפחות)

הכנת המרק:

מטגנים את הבצל, מוסיפים את הגזרים, העגבניות, שורשי הגדילם והסרפד ומערבבים הכול ביחד, מוסיפים תבלינים ולפחות 2 ליטר מיים (הקובות שותות הרבה מיים), נותנים לו לנוח על האש ועוברים להכנת הקובות.

הכנת הקובות:

מוציאים את הכדורים הקפואים מהמקרר, לוקחים את הבצק, הבצק צריך להיות נוח לעבודה, לא קשה מדי ולא רך מדי.

תשימו לידכם קערת מיים כך שלפני גלגול הקובות תוכלו לטבול את הידיים במיים, זה יקל על הפעולה.

לוקחים בצק, פותחים אותו, שמים את הכדור באמצע ועוטפים  אותו, כאשר נגמר הבצק ויש לכם קובות יפות בודקים מה שלום המרק, האם צריך לחזק טעמים, האם יש מספיק מיים, בודקים ששורשי הגדילן כבר רכים, שמים את הקובות במרק מורידים את האש ומחכים 20 דקות.

זהו! יש לכם מרק מושלם ואם אתם מתעצלים מוזמנים להצטרף לסיור ליקוט בהדרכתי ותלמדו להכין מרק טעים ועוד הרבה מתכונים מצמחים מלוקטים

צלף קוצני

אני לא חושבת שיש בארץ גידול חקלאי של צלפים (אם מישהו מכיר אשמח שתתקנו אותי) הצלפים שאנחנו קונים בסופר מגיעים מתורכיה או מקפריסין, עונת הליקוט של הצלפים ארוכה יחסית ממאי ועד אוגוסט ככה שיש לנו מספיק זמן  ללקט ניצני צלף ולכבוש אותם – הכנתי לכם מדריך מפורט, פשוט תעברו על התמונות (הן גם ממוספרות), בסוף יש מתכון
(גרפיקה: רוחמה שאולסקי)
צלף קוצני, בסיור ליקוט נלמד על צמח הצלף
מתי קוטפים את ניצני הצלף
בסיור ליקוט נלמד על תכונותיו המיוחדות של פרח הצלף
בסיור ליקוט נלמד מדוע קוראים לפרי הצלף אביונה, פרי הצלף הוא אביונה
בסיור ליקוט נלמד על למה שימשו פעם קוצי הצלף, צלף קוצני, קוצי הצלף
צלפים כבושים, ניצני ופירות צלף כבושים, מתכון לצלפים כבושים, איך מכינים צלפים כבושים

עוזרר קוצני

בסיור ליקוט נלמד על עץ העוזרר, עוזרר קוצני צמח רפואי
ביום שבת אני ושלומי הלכנו לחפש עוזררים, עוזרר הוא עץ קטן בדרך כלל (אפילו שאתמול נתקלנו ב"אבי העוזררים" הוא היה העוזרר הגדול ביותר שראיתי בחיי עם הפירות הכי מתוקים, מצורפות תמונות), אנחנו מצאנו את העוזרר הקוצני שפירותיו צהובים כשל תפוח, יש גם עוזרר שפירותיו בצבע אדום והוא נקרא עוזרר אדום, הוא נדיר יותר מהעוזרר הקוצני גדל בעיקר במקומות גבוהים ותפוצתו בגליל העליון,  העוזרר הוא ממשפחת הורדיים ובערבית הוא נקרא "זערור" שזה קטן, בגלל פירותיו הקטנים.
בסיור ליקוט נלמד לזהות פירות אכילים לעומת רעילים

העוזרר הוא עץ הבר שאני הכי אוהבת את פירותיו וגם את הפריחה הלבנה היפה שלו, לפני שהתחלתי ללקט לא הייתי בכלל מודעת לקיומו, כמה שנים של בזבוז… כעת אני רואה אותו כמעט בכל מקום, לפחות איפה שאני גרה (גליל תחתון), פירותיו הצהובים מכסים כעת את העץ וקוראים לך לבוא ולטעום ממנו, העוזרר נחשב גם "עץ הלב" בגלל שהוא מנקה את כלי הדם הכליליים שמובילים דם ללב, הוא גם מוריד לחץ דם ומשתן ואין לו תופעות לוואי – בקיצור "התרופה" המושלמת, גם טעימה וגם לא מזיקה. 

*לשימוש רפואי לחיזוק הלב יש להשתמש בפרחים ובעלים הצעירים ולא בפירות.

ליד העוזרר ראינו את הלבנה הרפואי שאת פירותיו אסור לאכול כי הם רעילים, הם גדלו ממש אחד ליד השני, עץ ליד עץ, כל כך דומים אבל גם כל כך שונים, את העוזרר מאוד קל לזהות בגלל העלים שלו שמסודרים בצורת תלתן ולפרי שלו יש כתר כמו לרימון.

גילינו גם שהכי קל ללקט עוזררים אם מכים בעדינות עם מקל על העץ וכך נופלים הפירות הבשלים אותם אנחנו אוספים מהרצפה.

העוזררים  מיועדים לליקר שכבר התחיל בתהליך התסיסה שלו ותודה לשלומי שתמיד מזכיר לי לצלם ולהעלות פוסטים

בסיור ליקוט נלמד להכין ליקר עוזררים
עלה של עוזרר

עלה העוזרר

ניתן לזהות את העוזרר בקלות בזכות העלים המיוחדים שלו שהם בצורת כף יד עם שלוש אצבעות

עץ עוזרר בפתח הבית

אני כל כך אוהבת את עץ העוזרר אז שתלתי אותו בכניסה לבית, זה עוזרר "תרבותי" שנותן פירות אדומים יפים אבל לא טעימים כמו של העוזרר הקוצני

תיק ביצים – גמל שלמה

תיק ביצים של גמל שלמה על ענף של סרפד כדורים
השבוע הלכתי לבקר את חלקת סרפד הכדורים כדי לבדוק מה המצב שלהם, האם הכדורים כבר התייבשו או שעדיין לא ונתקלתי במבנה המטורף הזה על גבעול הסרפד, בהתחלה חשבתי שחייזר קטן בנה שם בית, שאלתי בקבוצה של לקטים וקיבלתי תשובה מאודי איש החרקים שזהו "תיק ביצים" של גמל שלמה, למען האמת לא כל כך רחוק מההשערה הראשונה שלי.
נקבת גמל שלמה מטילה את תיקי הביצים בכמה מקומות, כך היא בעצם מגדילה את הסיכויים לצאצאים עתידיים, פה ברוב חכמתה היא בחרה לבנות את התיק על סרפד כדורים, צמח שבגלל עוקצנותו לא רבים החרקים שמתעסקים איתו, כל תיק כזה יכול להכיל בין 10-400 ביצים והוא עשוי מחלבון מה שגורם לאם לאבד כמעט 50 אחוז ממשקל גופה, אחרי בניית  התיק האם עוזבת אותו ולא נותרת לשמור על הנימפות שעתידות לבקוע, נוצרה שמועה שהנקבה אחרי ההזדווגות אוכלת את ראשו של הזכר בעודו חי, אבל מנהג נלוז זה נצפה אך ורק בשבי ולא בסביבתן הטבעית בטבע, כנראה הדבר נבע מלחץ וחרדה, על פי תצפיות שנערכו בטבע או בסביבה שמדמה עצמה לסביבתם הטבעית אחרי ההזדווגות הזכר הסתלק לו לבלי שוב
תיק ביצים של גמל שלמה על ענף סרפד, בזמן סיור ליקוט נתקלתי בתיק ביצים הנ"ל
את החומרים לקחתי מהאתר של עמיר וינשטיין ואם אתם רוצים לקרוא עוד על החרק המופלא הזה תיכנסו ללינק הבא , אני תימצתתי את החלקים השערורייתיים – מין נקרופילי, דיאטת רצח ונטישת אם.