החרחבינה, המכשפה הכחולה של החורש היא אולי הצמח שעובר את הטרנספורמציה הקיצונית ביותר בטבע, משלב נעוריה ועד לבגרותה. קשה להאמין איך בצעירותה היא שושנת עלים תמימה למראה, עליה רכים למגע וטעימים, טעם של סלרי (משפחת הסוככיים) וכשהיא מסיימת מחזור גדילה לפני שהיא נכנסת לתרדמת הקייץ שלה (זהו צמח רב עונתי) היא קוץ כחול שמסמן "תתרחקו ממני דיר באלאק" אני גם קוץ וגם כחול מה לא מובן פה?
העלים מסודרים בדורים וככל שהצמח מתקדם בגדילתו הוא מפתח קומות נוספות של עלים המסודרים אף הם בדורים, העלים נעשים באופן הדרגתי יותר ויותר משוננים וקוצניים.
(צילמתי לכם את מחזור הגדילה שלו כדי שתוכלו בעונה הבאה לעקוב בעצמכם אחרי הקסם הזה)
חרחבינה נגזרת מן המילה הארמית "חרחב" שפירושה קוץ
החרחבינה גם מוזכרת כאחד מחמישה מיני ירקות הכשרים למרור,
בערבית החרחבינה מכחילה נקראת "שַׁאוּק אִל עַקְרַבָּנִי قرصعنه, شوك العقربة" שהפירוש של זה הוא עוקץ העקרב, החרחבינה נקראת כך בערבית כי השורש שלה מפרק את הרעלן של עקיצת העקרב, הוא עושה טראנפורמאציה לרעלן וסופח אותו מגוף האדם, עוקרים את שורש החרחבינה, לועסים אותו על מנת להוציא את החומרים הפעילים ומניחים ישירות על מקום העקיצה, כל בדואי אסלי מחזיק בכיס המכנסיים שלו שורש של חרחבינה מכחילה לכל צרה שלא תבוא.
(* אין באינפורמציה הנ"ל שום עידוד להסתמך אך ורק על שורש חרחבינה במקרה של עקיצת עקרב, יש לגשת ישירות לבית החולים ולטפל בכל מקרה לגופו, אני רק מביאה רפואה עממית שערביי ישראל משתמשים בה כבר דורות )
כאשר לומדים לזהות את החרחבינה נתחיל לראות אותה בכל מקום, התפוצה שלה מאוד רחבה מהגולן ועד המדבר, היא לרוב גדלה בשוליים, גם ביערות נראה אותה בשולי היער לרוב או בצידי שבילי עפר.
בתחילת החורף אני אוהבת לנשנש את העלים הראשונים שלה ובהמשך לעקוב אחרי הגדילה שלה ולחזות כל פעם בפליאה מחודשת כיצד היא "משנה את עורה" והופכת לצמח אחר לגמרי, הן בצורה והן בצבע.
