חוח עקוד – הממתק של הטבע

חוח עקוד

כשהחוח מופיע אני יודעת שזאת ההתחלה של הסוף, הסוף של עונת הליקוט, של ההדרכות וההתחלה של הקייץ, הוא מתחיל לעלות לקראת אפריל, כולו מכוסה בקוצים נראה מבחוץ קשוח ומאיים אבל מבפנים מאחורי החזות המאיימת מתוק כמו ממתק, צריך קצת לעבוד כדי להגיע לממתק הזה אבל זה פשוט משתלם. 

כשהגבעול שלו מתייבש בסביבות יוני הוא נשאר ככה קשה וזקוף ואפור לפעמים למשך כמה שנים, מכוסה בקשקשים שמגנים עליו לכל אורכו, קשקשי הדרקון שמגנים על הליבה המתוקה שבפנים, החוח הוא ממשפחת המורכבים ואני מספרת לכם עליו כי הוא פשוט הקוץ הכי טעים שיש, הוא גם מאוד שכיח וקל לזיהוי (דומה קצת לגדילן גם חבר ממשפחת המורכבים), ברגע שמתחילה פריחה אז הגבעול נהיה מעוצה והוא כבר לא טעים אבל אז אפשר להנות מפרחיו שיש להם טעם של חמנייה.

יש גם מחקר מדעי על החוח עקוד ומצאו שהוא מלא בנוגדי חמצון ושהוא אנטי בקטריאלי (שמה את המחקר פה )https://www.mdpi.com/2305-6320/6/2/5

חוח עקוד בפריחה

החוח גדל בעיקר בשולי שדות, אני מוצאת אותו בשולי מטעי הזיתים (יש לשים לב שהמטע לא מרוסס), פרחי החוח צהובים ולשוניים בלבד, הם פורחים  למשך כמה שעות ואז מתייבשים, הפריחה היא בין מאי ליולי.

כשאני רואה גבעול של חוח עקוד עסיסי אני אוכלת אותו במקום, לא יצא לי עדיין ללקט גבעולי חוח עקוד לשימוש במטבח הביתי, הוא כל כך טעים בתצורתו הגולמית ככה כמו שברא אותו הטבע הוא לא צריך עזרים חיצוניים כדי להבליט את טעמו המתוק.

בסרטון שצירפתי אתם יכולים לראות איך אני מנקה את גבעול החוח בלי עזרים חיצוניים אלא עם ידיי בלבד, קראתי על כך בבלוג של יתיר שדה, ניסיתי בשטח וראיתי כי טוב, מאז אני אוהבת "לטפל" בחוח בצורה הזאת, לפעמים אני ממהרת, למשל בסיור ליקוט שאני רוצה להגיש להרבה אנשים טעימה מגבעול החוח ואז אני משתמשת בסכין, פעם בסיור ליקוט מיהרתי כי רציתי לנקות גבעולי חוח עקוד עבור משפחה ונחתכתי מסכין חדשה שקניתי, מזל שהיה לידי טיון דביק רצתי אליו והראיתי למשפחה איך אני עוצרת את הדימום עם הטיון, לא יודעת כמה הם התרשמו או שסתם הסתכלו עליי כעל מוזרה, אין לי מושג, אבל אני הייתי מבסוטה על עצמי וזה הכי חשוב, אז תאכלו גבעולי חוח ותיזהרו לא להיחתך ואם אתם נחתכים תחפשו בסביבה טיון דביק או מרווה או מרקולית או לחך, הטבע מלא ברפואה  טובה ובגבעולים טעימים.

עוזרר קוצני

בסיור ליקוט נלמד על עץ העוזרר, עוזרר קוצני צמח רפואי
ביום שבת אני ושלומי הלכנו לחפש עוזררים, עוזרר הוא עץ קטן בדרך כלל (אפילו שאתמול נתקלנו ב"אבי העוזררים" הוא היה העוזרר הגדול ביותר שראיתי בחיי עם הפירות הכי מתוקים, מצורפות תמונות), אנחנו מצאנו את העוזרר הקוצני שפירותיו צהובים כשל תפוח, יש גם עוזרר שפירותיו בצבע אדום והוא נקרא עוזרר אדום, הוא נדיר יותר מהעוזרר הקוצני גדל בעיקר במקומות גבוהים ותפוצתו בגליל העליון,  העוזרר הוא ממשפחת הורדיים ובערבית הוא נקרא "זערור" שזה קטן, בגלל פירותיו הקטנים.
בסיור ליקוט נלמד לזהות פירות אכילים לעומת רעילים

העוזרר הוא עץ הבר שאני הכי אוהבת את פירותיו וגם את הפריחה הלבנה היפה שלו, לפני שהתחלתי ללקט לא הייתי בכלל מודעת לקיומו, כמה שנים של בזבוז… כעת אני רואה אותו כמעט בכל מקום, לפחות איפה שאני גרה (גליל תחתון), פירותיו הצהובים מכסים כעת את העץ וקוראים לך לבוא ולטעום ממנו, העוזרר נחשב גם "עץ הלב" בגלל שהוא מנקה את כלי הדם הכליליים שמובילים דם ללב, הוא גם מוריד לחץ דם ומשתן ואין לו תופעות לוואי – בקיצור "התרופה" המושלמת, גם טעימה וגם לא מזיקה. 

*לשימוש רפואי לחיזוק הלב יש להשתמש בפרחים ובעלים הצעירים ולא בפירות.

ליד העוזרר ראינו את הלבנה הרפואי שאת פירותיו אסור לאכול כי הם רעילים, הם גדלו ממש אחד ליד השני, עץ ליד עץ, כל כך דומים אבל גם כל כך שונים, את העוזרר מאוד קל לזהות בגלל העלים שלו שמסודרים בצורת תלתן ולפרי שלו יש כתר כמו לרימון.

גילינו גם שהכי קל ללקט עוזררים אם מכים בעדינות עם מקל על העץ וכך נופלים הפירות הבשלים אותם אנחנו אוספים מהרצפה.

העוזררים  מיועדים לליקר שכבר התחיל בתהליך התסיסה שלו ותודה לשלומי שתמיד מזכיר לי לצלם ולהעלות פוסטים

בסיור ליקוט נלמד להכין ליקר עוזררים
עלה של עוזרר

עלה העוזרר

ניתן לזהות את העוזרר בקלות בזכות העלים המיוחדים שלו שהם בצורת כף יד עם שלוש אצבעות

עץ עוזרר בפתח הבית

אני כל כך אוהבת את עץ העוזרר אז שתלתי אותו בכניסה לבית, זה עוזרר "תרבותי" שנותן פירות אדומים יפים אבל לא טעימים כמו של העוזרר הקוצני

תיק ביצים – גמל שלמה

תיק ביצים של גמל שלמה על ענף של סרפד כדורים
השבוע הלכתי לבקר את חלקת סרפד הכדורים כדי לבדוק מה המצב שלהם, האם הכדורים כבר התייבשו או שעדיין לא ונתקלתי במבנה המטורף הזה על גבעול הסרפד, בהתחלה חשבתי שחייזר קטן בנה שם בית, שאלתי בקבוצה של לקטים וקיבלתי תשובה מאודי איש החרקים שזהו "תיק ביצים" של גמל שלמה, למען האמת לא כל כך רחוק מההשערה הראשונה שלי.
נקבת גמל שלמה מטילה את תיקי הביצים בכמה מקומות, כך היא בעצם מגדילה את הסיכויים לצאצאים עתידיים, פה ברוב חכמתה היא בחרה לבנות את התיק על סרפד כדורים, צמח שבגלל עוקצנותו לא רבים החרקים שמתעסקים איתו, כל תיק כזה יכול להכיל בין 10-400 ביצים והוא עשוי מחלבון מה שגורם לאם לאבד כמעט 50 אחוז ממשקל גופה, אחרי בניית  התיק האם עוזבת אותו ולא נותרת לשמור על הנימפות שעתידות לבקוע, נוצרה שמועה שהנקבה אחרי ההזדווגות אוכלת את ראשו של הזכר בעודו חי, אבל מנהג נלוז זה נצפה אך ורק בשבי ולא בסביבתן הטבעית בטבע, כנראה הדבר נבע מלחץ וחרדה, על פי תצפיות שנערכו בטבע או בסביבה שמדמה עצמה לסביבתם הטבעית אחרי ההזדווגות הזכר הסתלק לו לבלי שוב
תיק ביצים של גמל שלמה על ענף סרפד, בזמן סיור ליקוט נתקלתי בתיק ביצים הנ"ל
את החומרים לקחתי מהאתר של עמיר וינשטיין ואם אתם רוצים לקרוא עוד על החרק המופלא הזה תיכנסו ללינק הבא , אני תימצתתי את החלקים השערורייתיים – מין נקרופילי, דיאטת רצח ונטישת אם.