כשהחוח מופיע אני יודעת שזאת ההתחלה של הסוף, הסוף של עונת הליקוט, של ההדרכות וההתחלה של הקייץ, הוא מתחיל לעלות לקראת אפריל, כולו מכוסה בקוצים נראה מבחוץ קשוח ומאיים אבל מבפנים מאחורי החזות המאיימת מתוק כמו ממתק, צריך קצת לעבוד כדי להגיע לממתק הזה אבל זה פשוט משתלם.
כשהגבעול שלו מתייבש בסביבות יוני הוא נשאר ככה קשה וזקוף ואפור לפעמים למשך כמה שנים, מכוסה בקשקשים שמגנים עליו לכל אורכו, קשקשי הדרקון שמגנים על הליבה המתוקה שבפנים, החוח הוא ממשפחת המורכבים ואני מספרת לכם עליו כי הוא פשוט הקוץ הכי טעים שיש, הוא גם מאוד שכיח וקל לזיהוי (דומה קצת לגדילן גם חבר ממשפחת המורכבים), ברגע שמתחילה פריחה אז הגבעול נהיה מעוצה והוא כבר לא טעים אבל אז אפשר להנות מפרחיו שיש להם טעם של חמנייה.
יש גם מחקר מדעי על החוח עקוד ומצאו שהוא מלא בנוגדי חמצון ושהוא אנטי בקטריאלי (שמה את המחקר פה )https://www.mdpi.com/2305-6320/6/2/5
החוח גדל בעיקר בשולי שדות, אני מוצאת אותו בשולי מטעי הזיתים (יש לשים לב שהמטע לא מרוסס), פרחי החוח צהובים ולשוניים בלבד, הם פורחים למשך כמה שעות ואז מתייבשים, הפריחה היא בין מאי ליולי.
כשאני רואה גבעול של חוח עקוד עסיסי אני אוכלת אותו במקום, לא יצא לי עדיין ללקט גבעולי חוח עקוד לשימוש במטבח הביתי, הוא כל כך טעים בתצורתו הגולמית ככה כמו שברא אותו הטבע הוא לא צריך עזרים חיצוניים כדי להבליט את טעמו המתוק.
בסרטון שצירפתי אתם יכולים לראות איך אני מנקה את גבעול החוח בלי עזרים חיצוניים אלא עם ידיי בלבד, קראתי על כך בבלוג של יתיר שדה, ניסיתי בשטח וראיתי כי טוב, מאז אני אוהבת "לטפל" בחוח בצורה הזאת, לפעמים אני ממהרת, למשל בסיור ליקוט שאני רוצה להגיש להרבה אנשים טעימה מגבעול החוח ואז אני משתמשת בסכין, פעם בסיור ליקוט מיהרתי כי רציתי לנקות גבעולי חוח עקוד עבור משפחה ונחתכתי מסכין חדשה שקניתי, מזל שהיה לידי טיון דביק רצתי אליו והראיתי למשפחה איך אני עוצרת את הדימום עם הטיון, לא יודעת כמה הם התרשמו או שסתם הסתכלו עליי כעל מוזרה, אין לי מושג, אבל אני הייתי מבסוטה על עצמי וזה הכי חשוב, אז תאכלו גבעולי חוח ותיזהרו לא להיחתך ואם אתם נחתכים תחפשו בסביבה טיון דביק או מרווה או מרקולית או לחך, הטבע מלא ברפואה טובה ובגבעולים טעימים.
