מה מחפשים בשולי שדות ודרכים?
זה בית הגידול הנדיב ביותר, וגם הראשון שאני מלמדת. קרקע מופרת, שמש מלאה, ואף אחד לא מטפח. כאן גרים רוב הירוקים של החורף: חוביזה, שמופיעה בשושנות רחבות אחרי הגשם הראשון; חרדל השדה, שיוצר מרבדים צהובים ונותן עלים צעירים חריפים; צנון מצוי, קרוב המשפחה שלו עם הפרח הלבן-סגלגל; גדילן מצוי, הקוץ הגדול עם העלים המנומרים בלבן, שהגבעולים הצעירים שלו הם מעדן (המדריך כאן); וסלקה, סלק הבר, שאוהבת אדמות נטושות ושולי דרכים וגם מקומות קרובים לחוף. כשאני עומדת בשולי שדה, אני לא מסתכלת על צמח אחד. אני סורקת את הפס כולו ומחפשת את הקבוצה, כי הצמחים האלה כמעט תמיד באים יחד.
מה גדל בחורש ובצל?
ברגע שנכנסים לצל של עצים או לפינה לחה מאחורי בית, התמונה מתחלפת. סרפד אוהב קרקע עשירה ולחה, ואצלי הוא מופיע בעקביות ליד ערמת הקומפוסט, בחצרות ישנות ובצל של קירות. לוף ארצישראלי גדל בחורש, ואותו אני מזכירה כאן עם אזהרה כפולה: הוא אכיל רק אחרי בישול ממושך, כי הפגיעה שלו מכנית, מגבישים, והבישול הארוך הוא מה שמנטרל אותה. מי שלא קרא את הפוסט על הלוף לא נוגע בו. בחורש גם לומדים להכיר בלי לקטוף: אלון, שממנו אוספים רק בלוטים שנשרו לקרקע, וצמחים מוגנים כמו רקפת וכלנית, שנשארים בדיוק איפה שהם.
מה מחפשים ליד נחלים ומעיינות?
שומר פשוט הוא הצמח של המים. הוא גדל ליד נחלים ומעיינות, בחוף ובמדרונות סלעיים, ונפוץ מאוד גם בשולי דרכים. גבוה, עם עלים דקים כחוטים וסוככים צהובים, ובעל ריח אניס שאי אפשר לטעות בו. ודווקא כאן אני מאטה. באותם מקומות לחים גדלים גם בני משפחה אחרים של הסוככיים, ובהם רוש עקוד הרעיל. שומר מזהים לפי שלושה סימנים יחד, עלים כחוטים, ריח אניס ברור, וגבעול חלק בלי כתמים סגולים, ולעולם לא לפי ריח בלבד. הפרטים במדריך השומר. ליד מים אני גם בודקת מאיפה המים מגיעים. נחל שעובר ליד שדה חקלאי או יישוב לא תמיד נקי כמו שהוא נראה.
מה גדל בחוף ובקרקע מלוחה?
יש בית גידול שרוב המלקטים מדלגים עליו, ובו גר אחד הצמחים הכי מעניינים: מלוח קיפח. שיח כסוף-אפרפר עם עלים בשרניים, שגדל בערוצי ואדיות ובקרקעות מלוחות, בנגב, במדבר יהודה, בעמק הירדן ובמישור החוף. העלים שלו זמינים כל השנה, וטעמם מלוח באופן טבעי, המלח של המדבר. אני משתמשת בהם טריים בסלט ומבושלים במרק. חשוב לדעת שהאבקה שלו אלרגנית לחלק מהאנשים, אז מי שרגיש שיקטוף בעונה שאינה עונת פריחה. עוד על הצמח במדריך מלוח קיפח.
מה מוצאים בעמקים ובקרקע קשה?
ינבוט השדה הוא שיח קוצני נמוך עם שורשים עמוקים, שיושב בשפלת החוף, בעמק הירדן, בעמק החולה ובגולן. הוא סובל מליחות, לא אוהב צל, ומחזיק מעמד בקרקעות שאף צמח אחר לא רוצה. מה שמעניין בו הוא התרמילים: נפוחים, חומים ומגושמים, מבשילים מאמצע יולי עד אמצע נובמבר, ובמסורת הבדואית אוכלים אותם קלויים. הקלייה חובה, ואת הידיים כדאי להגן מהקוצים. הרחבה במדריך ינבוט השדה.
מה מסתתר בגינות ובמדשאות?
הצמח של המדשאה הוא חמציץ נטוי. פולש מדרום אפריקה, עם עלים תלתניים בצורת לב ופרחים צהובים דמויי משפך שנפתחים באור היום, פורח מדצמבר עד סוף אפריל. הוא גדל בגינות, במטעים, בשולי דרכים ובמדשאות בצפון ובמרכז, וכל החלק שמעל הקרקע שלו אכיל: גבעולים חמוצים שילדים מוצצים, עלים ופרחים. בגלל החומצה האוקסלית אני משתמשת בו כתיבול חמוץ ולא כמנה עיקרית. הפרטים במדריך החמציץ. ודווקא במדשאות ובגינות ציבוריות נשאלת השאלה החשובה ביותר: מי מרסס כאן, ומי מטייל כאן עם הכלב. על זה כתבתי בליקוט בעיר, האם זה בטוח.
שאלות ששואלים אותי
האם אותו צמח יכול לגדול בכמה בתי גידול?
בהחלט. שומר גדל ליד נחלים אבל גם בשולי דרכים, וסלקה מופיעה בשולי שדות וגם קרוב לחוף. בית הגידול אומר לי איפה לחפש קודם, לא איפה בלבד, והזיהוי תמיד נעשה על הצמח עצמו.
איך יודעים אם שדה או מדשאה רוססו?
פסים של צמחייה מצהיבה ומתה בשורה ישרה, ריח כימי, או שלטים של הרשות המקומית הם סימנים ברורים. כשאין סימן ואין למי לשאול, אני מניחה שרוססו ועוברת הלאה. יש מספיק שוליים אחרים.
כמה רחוק מהכביש צריך להיות?
אני מתרחקת כמה שאפשר מכבישים עם תנועה, וכשיש דרך עפר או שביל חקלאי, אני מעדיפה אותם. הכלל שלי הוא שאם אני שומעת מכוניות חולפות ברצף, אני לא במקום הנכון.
האם יש בית גידול בטוח לגמרי?
לא. גם גינה פרטית יכולה להיות מרוססת או לשמש כלבים, וגם נחל יכול לזרום מתוך שדה חקלאי. בכל מקום אני שואלת את אותן שלוש שאלות: מי מרסס, מי עובר, ומאיפה המים.
רוצים להכיר את הצמחים האלה בשטח, לא רק במסך?
בסיור אחד לומדים לזהות, לקטוף נכון ולבשל ממה שליקטנו.