למה בכלל להכין טינקטורה מסרפד?
אני אומרת את זה מיד, לפני כל השאר: אני מלקטת, לא רופאה. מסורת עממית מייחסת לסרפד כל מיני דברים, ואני לא מתעסקת בזה כאן בכלל. הטינקטורה שלי היא עניין של מטבח ושל ריח. כשפותחים את הבקבוקון באוגוסט, בשיא החום, ומריחים לרגע ערוץ רטוב בפברואר, זה כל הסיפור.
הסיבה השנייה פרקטית. עלים שייבשתי לפי השיטה שכתבתי עליה מחזיקים יפה חודשים ארוכים, אבל לקראת סוף הקיץ הריח שלהם מתחיל להיחלש. מיצוי באלכוהול תופס את מה שנשאר ומחזיק אותו הרבה יותר זמן, ובבקבוקון קטן במקום צנצנת גדולה. וזה מתחבר לכלל שכתבתי עליו בשימור ושיתוף לקט: מה שליקטתי לא נזרק, הוא מחליף צורה.
מה צריך בשביל זה?
שלושה דברים. עלי סרפד מיובשים היטב, כאלה שמתפוררים בין האצבעות ולא מתכופפים; אלכוהול נקי לשתייה, וודקה או אלכוהול לבן אחר בלי טעם משלו; וצנצנת זכוכית עם מכסה שנסגר היטב. אני לא נותנת משקלים ולא יחסים מדויקים, כי זו לא תרופה: ממלאים את הצנצנת בעלים בלי לדחוס, ומוזגים אלכוהול עד לכיסוי. עלים יבשים סופגים, אז למחרת אני מציצה ומוסיפה עוד אלכוהול אם העלים העליונים נשארו חשופים.
בקבוקוני זכוכית כהים עם פיפטה אפשר לקנות בכל חנות לציוד בישול, ואם אין, גם בקבוקון קטן בארון חשוך עושה את העבודה.
איך מכינים, שלב אחרי שלב?
- בודקים שהעלים יבשים לגמרי ופוררים אותם גס ביד לתוך הצנצנת, עד שהיא מלאה ולא דחוסה.
- מוזגים אלכוהול עד לכיסוי מלא, סוגרים היטב וכותבים על המכסה את התאריך.
- מניחים בארון חשוך, לא במקרר, ומנערים פעם ביום או כשנזכרים. האלכוהול משנה צבע לירוק-חום כהה תוך כמה ימים.
- אחרי כמה שבועות, כשהריח והצבע כבר לא משתנים, מסננים דרך בד או מסננת צפופה וסוחטים את העלים.
- מעבירים לבקבוקוני זכוכית כהים, מתייגים, ושומרים בארון סגור. האלכוהול שומר על התמצית זמן ארוך.
מה עושים עם התמצית בסוף?
משתמשים בה כמו בתמצית טעם. כמה טיפות לפי הטעם בכוס תה שחור, בסיר מרק ירוק ממש לפני ההגשה, או בכף שמן זית לפני שמזלפים על סלט. הטיפות לא נותנות טעם חזק, הן נותנות ריח, את הריח הירוק והמעט עפרורי של סרפד צעיר. אצלי היא בעיקר מקבלת מקום בטקס קטן: כוס תה בערב סתיו חם, כמה טיפות, ולרגע אחד החורף כבר פה.
ומי שלא רוצה אלכוהול בכלל: אותו רעיון בדיוק עובד עם חומץ, ואז מקבלים תוצאה שונה ומעולה לסלטים. את השיטה כתבתי בחומץ עשבים ארומטי, וסרפד מיובש נכנס בה יפה מאוד.
עם מה אסור להתבלבל?
הזיהוי נעשה בחורף, בשלב הליקוט, לא עכשיו. הכלל של הסרפד פשוט: הוא צורב במגע. אם נגעתם בעלה ולא נצרבתם, זה לא סרפד. יש צמחים ממשפחת השפתניים שדומים לו במבט ראשון, אבל הם לא צורבים, וזה כל ההבדל. בישראל אין לסרפד כפיל מסוכן, ובכל זאת אני לא מייבשת שום דבר שלא צרב אותי כשקטפתי אותו. לוקחים רק צמרות צעירות לפני הפריחה, עם כפפות ומספריים, והייבוש המלא הורס את השערות הצורבות, כך שהעלים בצנצנת כבר לא נושכים.
שאלות ששואלים אותי
אפשר להכין טינקטורת סרפד מעלים טריים?
אפשר, בעונה. אבל בספטמבר אין סרפד בשדה, והעלים המיובשים מהחורף נותנים תוצאה נקייה ויציבה יותר, כי אין בהם מים. אני מכינה ממיובש כמעט תמיד.
איזה אלכוהול מתאים לטינקטורה?
אלכוהול נקי לשתייה בלי טעם משלו, בדרך כלל וודקה. לא אלכוהול רפואי ולא אלכוהול תעשייתי, שלא מיועדים לשתייה.
כמה זמן טינקטורת סרפד נשמרת?
האלכוהול שומר עליה זמן ארוך, וגם אחרי שנה בארון חשוך הריח עדיין שם. אני מתייגת עם תאריך ומכינה כמות חדשה בכל חורף, כדי שהיא לא תישכח.
טינקטורת סרפד היא תרופה?
לא. אצלי היא תמצית טעם וריח, כמו תמצית וניל ביתית. אני מלקטת, לא רופאה, ואני לא נותנת מינונים ולא ממליצה עליה לשום דבר מלבד כוס התה.
רוצים להכיר את הצמחים האלה בשטח, לא רק במסך?
בסיור אחד לומדים לזהות, לקטוף נכון ולבשל ממה שליקטנו.