מה עושים קודם — לפני שנוגעים בסיר?
ממיינים. עוד באותו יום, כשהכול טרי. אני שוטחת את הלקט על מגבת ומחלקת לשלוש ערמות: מה שנאכל טרי בימים הקרובים, מה שמשומר להמשך, ומה שלא במיטבו — עלים פגומים, נבולים, כאלה שנמעכו בדרך. ערמה שלישית זה לא כישלון, זה חלק מהעניין. מיון של רבע שעה חוסך המון עבודה מיותרת אחר כך, כי משמרים רק את הטוב באמת.
איזו שיטת שימור מתאימה למה?
שלוש דרכים עיקריות, וכל אחת מתאימה למשהו אחר:
- ייבוש — לעשבי תיבול ארומטיים עם עלים דקים. תלייה בצל, צנצנת אטומה, וטעם שמחזיק חודשים. הכי מעט עבודה.
- הקפאה — לעלים עסיסיים וירוקי בישול. חליטה קצרה ברותחים, סחיטה, שקית בלי אוויר. שומרת הכי הרבה מהטעם המקורי.
- כבישה והחמצה — לניצנים, גבעולים ועלים שאוהבים חומץ ומלח. צנצנת כבושים מלקט היא אחד הדברים שהכי כיף להגיש לאורחים, כי מאחורי כל צנצנת יש סיפור של שדה.
- ממרח חרובים ביתי
הכלל שלי: לפני שהסל בכלל מתמלא, אני כבר יודעת לאיזה יעד כל דבר הולך. סל בלי תוכנית הופך להר בלי פתרון.
למה לשתף שכנים זו לא נדיבות — זו תרבות?
אצלי ביישוב, שקית עלים על ידית הדלת של שכנה היא שפה. ככה עשו תמיד: מי שקטף הרבה — חילק. שיתוף הלקט הוא חלק עתיק מתרבות הליקוט, והוא עושה משהו נוסף וחשוב — הוא מכניס אנשים חדשים לעולם הזה. שכנה שקיבלה ממני צרור וטעמה, מגיעה אחר כך לשאול איך מזהים ואיפה לומדים, ולפעמים מוצאת את עצמה בסיור. ירוק שעבר מיד ליד שווה יותר מירוק ששכב במקרר ונזרק. אם יש לכם יותר מדי — זה לא עודף, זו הזדמנות.
ומה עם מה שבכל זאת נשאר?
הערמה השלישית, הקצוות, הגבעולים הקשים — הכול חוזר לאדמה דרך הקומפוסט. בשבילי יש בזה יופי של מעגל שלם: מה שצמח באדמה חוזר להיות אדמה, ומזין את הגינה שממנה אקטוף בשנה הבאה. לקט לא נזרק לפח. הוא או מזין אותנו, או מזין את הקרקע.
אז מה השיעור האמיתי של השפע?
אחרי כל הצנצנות והשקיות, הנה האמת שלוקח שנים להפנים: הר ירוק על השיש הוא לרוב סימן שקטפנו יותר מדי. אני מלמדת בסיורים שהמיומנות הגבוהה ביותר של מלקטת היא לא למצוא הרבה — היא לדעת מתי לעצור. לעמוד מול מרבד שלם ולקטוף רק לארוחה אחת. ללכת הביתה עם סל חצי ריק ולב מלא. השדה לא הולך לשום מקום, והוא נדיב יותר עם מי שלוקח ממנו בעדינות. השפע האמיתי הוא לא מה שיש במקרר — הוא הידיעה שהשדה יחכה לנו גם מחר.
שאלות ששואלים אותי
איזו שיטת שימור דורשת הכי מעט עבודה?
ייבוש — הוא מתאים לעשבי תיבול ארומטיים עם עלים דקים, וכל מה שצריך זה תלייה בצל וצנצנת אטומה. הטעם מחזיק חודשים, וזו הדרך עם הכי מעט עבודה. אם חשוב לכם לשמור כמה שיותר מהטעם המקורי — דווקא ההקפאה עושה את זה הכי טוב.
מה עושים עם עלים פגומים או נבולים מהלקט?
אצלי הכול חוזר לאדמה דרך הקומפוסט — הערמה השלישית, הקצוות והגבעולים הקשים. לקט לא נזרק לפח: הוא או מזין אותנו, או מזין את הקרקע שממנה אקטוף בשנה הבאה.
איך נמנעים מראש מעודף בסל?
מחליטים על היעד עוד לפני שהסל מתמלא — צלחת, צנצנת או שכנה — כי סל בלי תוכנית הופך להר בלי פתרון. והמיומנות הגבוהה ביותר של מלקטת היא לדעת מתי לעצור: לעמוד מול מרבד שלם ולקטוף רק לארוחה אחת.
רוצים להכיר את הצמחים האלה בשטח, לא רק במסך?
בסיור אחד לומדים לזהות, לקטוף נכון ולבשל ממה שליקטנו.