ליקוט בקיץ — איך לא להתייבש ומה בכלל יש בשטח

למה השטח נראה ריק בקיץ?

רוב הירוקים שאנחנו אוהבים — חלמית, שינן, לוף, חרדל, חובזה — הם צמחי חורף. הם מנצלים את הגשם, גדלים מהר, פורחים באביב, מפזרים זרעים ומתייבשים. מה שנשאר בשדה ביולי הוא לא צמח מת אלא צמח שסיים את התפקיד: גבעול חום עם זרעים בקצה.

ברגע שמפסיקים לחפש עלים ומתחילים לחפש זרעים, פירות ותפרחות, הקיץ נפתח. זו גם הסיבה שאני ממליצה למי שמתחיל לצאת בקיץ עם ציפיות נמוכות ועם מטרה אחת ספציפית ליום, ולא עם סל גדול וריק. אפשר לראות בדיוק מה פתוח בכל חודש במה מלקטים באוגוסט ובמה מלקטים בספטמבר.

מה בכל זאת יש בשטח?

ראשית זרעים. זרעי שומר שהתייבשו על הגבעול הם הפרס הגדול של הקיץ — הריח שלהם חזק בהרבה מהעלים, והם נשמרים שנה שלמה בצנצנת. גם זרעי חרדל שדה, גד השדה וזרעי צמחים ארומטיים אחרים נאספים בדיוק עכשיו, כשהמעטפת יבשה והזרע נופל בנגיעה קלה. אני מחזיקה שקית נייר מתחת לתפרחת ומנערת פנימה.

שנית אביונות הצלף. הצלף פורח בלילות הכי חמים של השנה, וגם הניצנים הסגורים וגם הפרי הצעיר הם חומר גלם מצוין לכבישה. שלישית, סומאק מאוג הבורסקאים: האשכולות האדומים מבשילים לקראת סוף הקיץ, וזה אחד המוצרים הכי מוצלחים שיוצאים מהשטח הישראלי. רביעית, רגלה — הצמח שמוכיח שהקיץ לא ריק, כי הוא דווקא אוהב חום ומים ומופיע בשולי גינות, בערוגות ובכל מקום שיש בו טפטוף. וחמישית הפירות: תאנים, צבר, פטל, ובהמשך גם עוזרר וחרוב. הפירות הם הסיבה הכי טובה לצאת בקיץ.

איך מתכננים יציאה שלא נגמרת במרפאה?

שעות היום הן ההחלטה החשובה ביותר. בקיץ אני יוצאת עם אור ראשון וחוזרת עד תשע בבוקר, או יוצאת אחרי חמש אחר הצהריים. השעות 10:00 עד 16:00 פשוט לא רלוונטיות לליקוט בישראל, וזה לא עניין של נוחות אלא של בטיחות.

מים: יותר ממה שנראה לכם שצריך, ולא רק בקבוק אחד בתיק אלא בקבוק ביד שלוגמים ממנו כל הזמן. אני שותה לפני הצמא, לא אחריו. כובע רחב שוליים, חולצה ארוכה ובהירה שמצילה גם מהשמש וגם מקוצים, מכנסיים ארוכים, נעליים סגורות וגרביים גבוהות. שמש בישראל בקיץ שורפת גם בצל של עץ. ומי שרוצה רשימה מסודרת של מה נכנס לתיק, יש לי אותה במדריך הציוד למלקטים.

ועוד דבר שקשור לתכנון: לפני כל יציאה כדאי לוודא לאן מותר להיכנס ומה מותר לקטוף. חוק הליקוט בישראל מגדיר גם צמחים מוגנים וגם שמורות שבהן אין ליקוט בכלל, וקנס בקיץ הוא בדיוק כמו קנס בחורף.

מה מסוכן בקיץ מלבד השמש?

נחשים. הקיץ הוא העונה הפעילה שלהם, ובשעות החמות הם מחפשים צל — בדיוק מתחת לאבנים ולשיחים שהיד שלכם נכנסת אליהם. הכלל שלי פשוט: אף פעם לא מכניסים יד למקום שלא רואים, לא הופכים אבנים ביד חשופה, ומזיזים סבך במקל לפני שמתקרבים. מדרך מסומנת עדיפה על קיצור דרך בסבך.

קרציות. בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו הן בשיא, בעיקר בעשב יבש וגבוה. מכנסיים ארוכים שנכנסים לתוך הגרביים נראים מגוחכים ועובדים מצוין, ובדיקת גוף מלאה בבית אחרי כל יציאה — כולל קפלים, קרקפת וילדים — היא חלק בלתי נפרד מהיציאה עצמה.

ועוד שניים שקל לשכוח: צרעות ודבורים שמתקהלות סביב פירות בשלים, במיוחד תאנים וצבר, וקוצים יבשים שחודרים לנעלי בד. אני נוגעת בפרי רק אחרי שהסתכלתי עליו שנייה שלמה.

איך שומרים על היבול בדרך הביתה?

הרכב החונה בשמש הוא תנור, וכל מה שנכנס אליו ירוק יוצא מבושל. סל קשיח מאוורר, מגבת לחה מעל, ומיזוג שפועל — ואם היציאה ארוכה, צידנית עם קרחומית בתחתית ובד ביניים. פירות רכים כמו תאנים נוסעים בשכבה אחת ולא בערמה.

זרעים דווקא אוהבים את החום, אבל לא לחות: אני מעבירה אותם משקית הנייר למגש פרוס בצל לכמה ימים לפני שהם נכנסים לצנצנת, כדי לוודא שאין בהם רטיבות שיובילה לעובש. ואם רק חזרתם עם משהו ירוק ואתם לא בטוחים איך לנקות אותו, כתבתי על זה במדריך ניקוי צמחי בר — הקיץ לא סולח על עלה ששכב שעתיים בשקית סגורה.

שאלות נפוצות

באמת אין מה ללקט בקיץ?

יש, אבל אחרת. הקיץ הוא עונת הזרעים, האביונות, הסומאק, הרגלה והפירות, ולא עונת העלים הירוקים. מי שיוצא לחפש חלמית באוגוסט יחזור מאוכזב; מי שיוצא לאסוף זרעי שומר יחזור עם צנצנת שתשרת אותו כל השנה.

מה השעה הטובה ביותר לצאת בקיץ?

מהזריחה ועד תשע בבוקר, או מחמש אחר הצהריים ועד סמוך לשקיעה. בשעות האלה גם החום נסבל, גם התאורה טובה לזיהוי, וגם הנחשים פחות פעילים במעברים. אני מעדיפה את הבוקר, כי הצמחים עדיין טורגוריים ולא כמושים.

איך מגנים על עצמנו מקרציות?

בגדים ארוכים בהירים שמאפשרים לראות קרצייה שמטפסת, מכנסיים בתוך הגרביים, הימנעות מישיבה על עשב יבש, ובדיקת גוף מלאה מיד בחזרה הביתה. אם מצאתם קרצייה נעוצה, מוציאים אותה שלמה בפינצטה במשיכה ישרה ואיטית ועוקבים אחרי האזור בימים שאחרי.

אפשר ללקט בקיץ בתוך העיר, ליד הבית?

אפשר, וזה אפילו נוח בעונה הזאת כי המרחקים קטנים והשמש פחות מאיימת. אבל ליקוט עירוני מביא איתו שאלות של ריסוס, זיהום מכבישים וכלבים — כתבתי על זה בהרחבה בפוסט ליקוט בעיר: האם זה בטוח, ושווה לקרוא אותו לפני שקוטפים משהו בשולי מדרכה.