למה פטריות הן תחום אחר לגמרי?
אנשים חושבים שאם אני יודעת לזהות עולש במרבד של עשבים, אני בטח יודעת גם פטריות. זה לא ככה, וחשוב לי להגיד את זה בקול. ליקוט צמחים וזיהוי פטריות הם שני מקצועות שונים, עם ידע שונה, כלים שונים ורמת סיכון שונה לגמרי. אני למדתי צמחים שנים, ואני ממשיכה ללמוד. פטריות לא למדתי ברמה שמאפשרת לי לומר לאדם אחר: תאכל את זה.
בצמחים יש לי שיטה: שיטת שלוש הבדיקות, טעימה ראשונה בכמות קטנה, זמן המתנה. בפטריות השיטה הזאת לא עובדת, ואסור אפילו לנסות להעביר אותה. הדברים שמצילים בצמחים, חוש הטעם, כמות קטנה, ריח, לא מגנים כשמדובר בפטרייה.
למה אין בפטריות טעימה בטוחה?
הבעיה הגדולה של פטריות היא הכפילים. יש פטריות אכילות שיש להן אחיות רעילות שנראות כמעט זהות, גם לעין מנוסה, ובוודאי לעין שרואה פטרייה בפעם השלישית בחיים. ההבדלים לפעמים דורשים ידע מקצועי, ולפעמים כלים שאין לי בתיק. לא אכתוב כאן מה ההבדלים, כי הפוסט הזה הוא בדיוק על זה שאני לא הכתובת.
ויש עוד דבר שאני חוזרת עליו: אין מבחן שטח בטוח. לא "אם חיה אכלה זה בסדר", לא "אם זה לא מר זה בסדר", לא כפית כסף ולא שום טריק מהסבתא. ומחיר הטעות בפטריות יכול להיות כבד מאוד. בצמחים, אם טעיתי בעלה, לרוב אני יודעת תוך זמן קצר ומפסיקה. בפטריות זה לא המצב, ואני לא מוכנה לשחק במשחק הזה, לא עם עצמי ובטח לא עם משתתפים בסיור.
מה עושים עם פטריות בסיור שלי?
הרבה, האמת. אחרי הגשמים הראשונים השדה והחורש מתמלאים פטריות, וזה אחד הרגעים היפים של החורף. אנחנו עוצרים, מתכופפים, מסתכלים על הצבע והצורה, מצלמים מכל הכיוונים, מדברים על התפקיד של פטריות ביער ועל הקשר שלהן לעצים. ילדים מתאהבים בהן בשנייה. כל זה מותר ומומלץ, ואף אחד לא צריך לטעום בשביל ליהנות.
מה שלא עושים: לא קוטפים אותן בשביל לאכול, לא מכניסים אותן לסלסלה עם הצמחים, ולא נותנים לילד להחזיק פטרייה ואז ללקק אצבעות. אם מישהו בקבוצה בטוח שהוא מכיר פטרייה, אני אומרת לו בחיוך: יופי, אז תביא אותה למומחה לפטריות, ואם הוא יגיד כן, בתיאבון. אצלי בסיור זה לא קורה. על מה שכן מלקטים אחרי גשם כתבתי בליקוט אחרי גשם.
אז ממי כן לומדים פטריות?
ממי שזה המקצוע שלו. יש בארץ אנשים שחיים ונושמים פטריות, מכירים את המינים המקומיים, מלווים קבוצות ויודעים להגיד בוודאות מה זה מה. אם המשיכה שלכם היא לפטריות, לכו ללמוד אצלם, לא אצלי ולא בקבוצת פייסבוק. תמונה בטלפון היא לא זיהוי, ותגובה של מישהו זר ברשת היא בטח לא זיהוי.
ובינתיים, מה שאני מציעה זה סבלנות. פטריות הן הזמנה ללמוד לאט, בליווי, לאורך כמה עונות. בדיוק כמו שאני לא ממליצה לטעום צמח חדש אחרי פוסט אחד, אני לא ממליצה לטעום פטרייה אחרי סיור אחד, גם אם הוא היה מצוין.
מה אומרים לילדים על פטריות?
אצלי הכלל לילדים הוא הכי פשוט שיש: על פטרייה מסתכלים, לא נוגעים, ובטח לא מכניסים לפה. לא כי כל פטרייה מסוכנת, אלא כי ילד לא יודע להבדיל, ואני לא רוצה שהוא ילמד שיש פטריות "שכן". זה אותו עיקרון שאני מלמדת על צמחים מסוכנים, ופירטתי אותו בללמד ילד לזהות צמח מסוכן: כלל אחד ברור עדיף על עשרה סייגים.
הורים שואלים אם זה לא מפחיד את הילדים. מהניסיון שלי, ההפך. ילד שיודע שיש דברים שמסתכלים עליהם בלבד מרגיש בטוח יותר בטבע, לא פחות. הוא לומד שיש גבול ברור, ובתוך הגבול הזה יש הרבה חופש.
שאלות ששואלים אותי
את מלמדת זיהוי פטריות בסיורים?
לא. אני מלקטת צמחים, ופטריות הן תחום אחר שדורש מומחה משלו. בסיור אנחנו מסתכלים ומצלמים, אבל זיהוי לאכילה נשאר למומחה לפטריות.
יש דרך פשוטה לבדוק אם פטרייה אכילה?
לא. אין מבחן שטח, אין טעימה קטנה בטוחה ואין טריק ביתי. הדרך היחידה היא זיהוי ודאי של מי שזה המקצוע שלו.
אפשר לשלוח לך תמונה של פטרייה לזיהוי?
אפשר לשלוח, אבל התשובה תהיה תמיד אותה תשובה: אני לא מזהה פטריות, ותמונה בטלפון לא מספיקה לאף אחד. פנו למומחה לפטריות.
מה עושים אם ילד נגע בפטרייה?
שוטפים ידיים במים וסבון ומסבירים בשקט את הכלל. אם ילד הכניס פטרייה לפה, לא מחכים ולא מנחשים, פונים לייעוץ רפואי מיד.
רוצים להכיר את הצמחים האלה בשטח, לא רק במסך?
בסיור אחד לומדים לזהות, לקטוף נכון ולבשל ממה שליקטנו.