הדס מצוי — למה מכירים אותו בטבע וקונים ממגדלים לסוכות?

איך מזהים הדס מצוי בטבע?

ההדס המצוי הוא שיח ירוק-עד, והסימן הכי ברור שלו הוא הריח. משפשפים עלה בעדינות בין האצבעות, בלי לקטוף אותו, ומקבלים מיד את הארומה שכולנו מכירים מהסוכה. זה אותו צמח בדיוק, רק שכאן הוא גדל לבד, בין סלעים ושיחים אחרים, בלי שאף אחד גיזם או השקה אותו. הפריחה שלו כבר מאחוריו: הוא פורח בין מאי לאוגוסט, ועכשיו, בספטמבר, רואים עליו את הפירות הצעירים. בין אוקטובר לנובמבר הם יבשילו לגרגרים כהים וריחניים.

שלושת הסימנים שלי להדס: שיח ירוק-עד שלא משיר עלים גם בסוף הקיץ היבש, ריח הדס מובהק מהעלה המשופשף, ובסתיו גרגרים כהים קטנים. שלושה יחד, כמו תמיד, לפי שיטת שלוש הבדיקות לזיהוי צמח. ואם אין ריח הדס, זה לא הדס, ולא משנה כמה השיח נראה דומה.

איפה גדל הדס בר?

הדס מצוי גדל בר בגליל העליון, סביב הר מירון ובהרי כנען, בגליל התחתון בנחל עמוד, בגולן, ובכרמל, שהוא הגבול הדרומי של התפוצה שלו בארץ. דרומה מהכרמל לא תמצאו אותו בטבע, רק בגינות ובמשתלות. מי שהולך בנחל עמוד בסתיו יריח אותו לפעמים לפני שיראה אותו. חלק גדול מהמקומות האלה הם שמורות טבע, ואיך אני מטיילת בהן כמלקטת שלא מלקטת שם כתבתי בליקוט בשמורות טבע.

למה לא גוזמים הדס בר לסוכות?

כי זה צמח מוגן, ואצלי מכירים אותו ולא קוטפים. ההדס הוגן קודם בגליל, ב-1970, ומ-2005 בכל הארץ, ומי שרוצה את הפרטים ימצא אותם בחוק הליקוט בישראל. אבל יש כאן משהו מעבר לזה, וזה מה שאני אומרת בסיורים: הסוכה לא צריכה את השיח הזה. ההדס של ארבעת המינים, "ענף עץ עבות", הוא ההדס המשולש, שבו העלים יוצאים בשלשות, וזה הדס תרבותי שמגדלים במיוחד בשביל החג. מה שגדל בטבע לא נבחר ולא גודל לצורך הזה, ולכן גזירת ענף מהדס בר לא רק פוגעת בצמח, היא גם לא באמת עוזרת לסוכה.

הסיפור הזה מוכר לי מצמח אחר: האזוב המצוי, הזעתר, שגם אותו מכירים בטבע וקונים או מגדלים. ההיגיון זהה, ואצלי הוא חלק מאתיקה של מלקטים: מה שנדיר או מוגן משאירים במקום, ואת מה שצריך לבית מקבלים ממי שמגדל. הדסים למצווה קונים ממגדלים, במקומות שאפשר לשאול בהם מאיפה הענפים הגיעו.

מה עם הפירות באוקטובר–נובמבר?

אני אגיד את זה ביושר, כי שואלים אותי כל שנה: הגרגרים הכהים של ההדס ריחניים מאוד, ומי שמריח אותם בטוח שמחכה לו משהו טעים. הם לא. הם עפיצים, מכווצים את הפה, וקשה לאכול אותם. גם אם ההדס לא היה מוגן, לא היה כאן מתכון. אז מה כן? עוצרים ליד השיח, מריחים, מסתכלים על הגרגרים שמכהים, ורושמים ביומן את התאריך. אצלי זה אחד הסימנים שהסתיו התחיל באמת, יחד עם החצב שפורח עכשיו ועם הגשם הראשון, ומה שכן מלקטים בחודשים האלה מחכה במה מלקטים באוקטובר.

עם מה אסור להתבלבל?

מכיוון שאת ההדס לא קוטפים, הסכנה כאן היא לא בטעימה בטעות, אלא בזיהוי שגוי בשני הכיוונים: להחליט ששיח ירוק-עד ריחני אחר הוא הדס, או לא לזהות הדס ולגזום אותו בלי לדעת. הכלל שלי בשני המקרים זהה: שלושה סימנים יחד, שיח ירוק-עד, ריח הדס מהעלה, ובסתיו הגרגרים הכהים. אין ריח הדס, זה לא הדס. יש ריח, זה הדס, ומשאירים אותו במקום. ומה שקונים לחג, קונים ממי שיודע להגיד איפה זה גדל.

שאלות ששואלים אותי

האם הדס מצוי הוא צמח מוגן?

כן. הוא הוגן קודם בגליל, ב-1970, ומ-2005 הוא מוגן בכל הארץ. אצלי מכירים אותו בטבע ולא קוטפים, ואת ההדסים לסוכות קונים ממגדלים.

איפה גדל הדס בר בישראל?

בגליל העליון סביב הר מירון ובהרי כנען, בגליל התחתון בנחל עמוד, בגולן, ובכרמל, שהוא הגבול הדרומי של התפוצה שלו.

אפשר לאכול את פירות ההדס?

הגרגרים הכהים שמבשילים באוקטובר–נובמבר ריחניים מאוד, אבל עפיצים וקשים לאכילה, וממילא הצמח מוגן. אצלי מריחים אותם ומשאירים אותם על השיח.

איך מזהים הדס מצוי בטבע?

שיח ירוק-עד שעלה משופשף שלו נותן ריח הדס מובהק, ובסתיו גרגרים כהים קטנים. אם אין ריח הדס, זה לא הדס.