ארכיון המלקטת - seemeknowme.com

חוח עקוד – הממתק של הטבע

כשהחוח מופיע אני יודעת שזאת ההתחלה של הסוף, הסוף של עונת הליקוט, של ההדרכות וההתחלה של הקייץ, הוא מתחיל לעלות לקראת אפריל, כולו מכוסה בקוצים נראה מבחוץ קשוח ומאיים אבל מבפנים מאחורי החזות המאיימת מתוק כמו ממתק, צריך קצת לעבוד כדי להגיע לממתק הזה אבל זה פשוט משתלם.

כשהגבעול שלו מתייבש בסביבות יוני הוא נשאר ככה קשה וזקוף ואפור לפעמים למשך כמה שנים, מכוסה בקשקשים שמגנים עליו לכל אורכו, קשקשי הדרקון שמגנים על הליבה המתוקה שבפנים, החוח הוא ממשפחת המורכבים ואני מספרת לכם עליו כי הוא פשוט הקוץ הכי טעים שיש, הוא גם מאוד שכיח וקל לזיהוי (דומה קצת לגדילן גם חבר ממשפחת המורכבים), ברגע שמתחילה פריחה אז הגבעול נהיה מעוצה והוא כבר לא טעים אבל אז אפשר להנות מפרחיו שיש להם טעם של חמנייה.

יש גם מחקר מדעי על החוח עקוד ומצאו שהוא מלא בנוגדי חמצון ושהוא אנטי בקטריאלי (שמה את המחקר פה )https://www.mdpi.com/2305-6320/6/2/5

החוח גדל בעיקר בשולי שדות, אני מוצאת אותו בשולי מטעי הזיתים (יש לשים לב שהמטע לא מרוסס), פרחי החוח צהובים ולשוניים בלבד, הם פורחים למשך כמה שעות ואז מתייבשים, הפריחה היא בין מאי ליולי.

כשאני רואה גבעול של חוח עקוד עסיסי אני אוכלת אותו במקום, לא יצא לי עדיין ללקט גבעולי חוח עקוד לשימוש במטבח הביתי, הוא כל כך טעים בתצורתו הגולמית ככה כמו שברא אותו הטבע הוא לא צריך עזרים חיצוניים כדי להבליט את טעמו המתוק.

בסרטון שצירפתי אתם יכולים לראות איך אני מנקה את גבעול החוח בלי עזרים חיצוניים אלא עם ידיי בלבד, קראתי על כך בבלוג של יתיר שדה, ניסיתי בשטח וראיתי כי טוב, מאז אני אוהבת "לטפל" בחוח בצורה הזאת, לפעמים אני ממהרת, למשל בסיור ליקוט שאני רוצה להגיש להרבה אנשים טעימה מגבעול החוח ואז אני משתמשת בסכין, פעם בסיור ליקוט מיהרתי כי רציתי לנקות גבעולי חוח עקוד עבור משפחה ונחתכתי מסכין חדשה שקניתי, מזל שהיה לידי טיון דביק רצתי אליו והראיתי למשפחה איך אני עוצרת את הדימום עם הטיון, לא יודעת כמה הם התרשמו או שסתם הסתכלו עליי כעל מוזרה, אין לי מושג, אבל אני הייתי מבסוטה על עצמי וזה הכי חשוב, אז תאכלו גבעולי חוח ותיזהרו לא להיחתך ואם אתם נחתכים תחפשו בסביבה טיון דביק או מרווה או מרקולית או לחך, הטבע מלא ברפואה טובה ובגבעולים טעימים.

חרחבינה מכחילה

החרחבינה, המכשפה הכחולה של החורש היא אולי הצמח שעובר את הטרנספורמציה הקיצונית ביותר בטבע, משלב נעוריה ועד לבגרותה. קשה להאמין איך בצעירותה היא שושנת עלים תמימה למראה, עליה רכים למגע וטעימים, טעם של סלרי (משפחת הסוככיים) וכשהיא מסיימת מחזור גדילה לפני שהיא נכנסת לתרדמת הקייץ שלה (זהו צמח רב עונתי) היא קוץ כחול שמסמן "תתרחקו ממני דיר באלאק" אני גם קוץ וגם כחול מה לא מובן פה?

העלים מסודרים בדורים וככל שהצמח מתקדם בגדילתו הוא מפתח קומות נוספות של עלים המסודרים אף הם בדורים, העלים נעשים באופן הדרגתי יותר ויותר משוננים וקוצניים.

(צילמתי לכם את מחזור הגדילה שלו כדי שתוכלו בעונה הבאה לעקוב בעצמכם אחרי הקסם הזה)

חרחבינה נגזרת מן המילה הארמית "חרחב" שפירושה קוץ

החרחבינה גם מוזכרת כאחד מחמישה מיני ירקות הכשרים למרור,

בערבית החרחבינה מכחילה נקראת "שַׁאוּק אִל עַקְרַבָּנִי قرصعنه, شوك العقربة" שהפירוש של זה הוא עוקץ העקרב, החרחבינה נקראת כך בערבית כי השורש שלה מפרק את הרעלן של עקיצת העקרב, הוא עושה טראנפורמאציה לרעלן וסופח אותו מגוף האדם, עוקרים את שורש החרחבינה, לועסים אותו על מנת להוציא את החומרים הפעילים ומניחים ישירות על מקום העקיצה, כל בדואי אסלי מחזיק בכיס המכנסיים שלו שורש של חרחבינה מכחילה לכל צרה שלא תבוא.

(* אין באינפורמציה הנ"ל שום עידוד להסתמך אך ורק על שורש חרחבינה במקרה של עקיצת עקרב, יש לגשת ישירות לבית החולים ולטפל בכל מקרה לגופו, אני רק מביאה רפואה עממית שערביי ישראל משתמשים בה כבר דורות )

כאשר לומדים לזהות את החרחבינה נתחיל לראות אותה בכל מקום, התפוצה שלה מאוד רחבה מהגולן ועד המדבר, היא לרוב גדלה בשוליים, גם ביערות נראה אותה בשולי היער לרוב או בצידי שבילי עפר.

בתחילת החורף אני אוהבת לנשנש את העלים הראשונים שלה ובהמשך לעקוב אחרי הגדילה שלה ולחזות כל פעם בפליאה מחודשת כיצד היא "משנה את עורה" והופכת לצמח אחר לגמרי, הן בצורה והן בצבע.

עם כל קומה חדשה של עלים הם נהיים משוננים וקוצניים

קייצת מסולסלת

מהו הצמח שאתם לא מכירים אבל בטוח נמצא אצליכם בגינה? ומה הקשר שלו לפיצה?

מפה לשם כשנגמרה עונת הליקוט והתפנה לי זמן פתאום נפתחה פיצרייה בביתנו ביוזמתו של בני אבשלום, בנזוגי שלומי אוהב בצק, הוא לש ומטפל בו, בודק מה שלומו, הוא לא משתמש בעזרים מכניים, נותן לו לחיות לתפוח להשתנות לפתח אופי וטעם ייחודיים, הוא מכין פיצות מדהימות, הבסיס של פיצה הוא בצק, בצק לא טוב פיצה לא טובה לא משנה אם תשים על הבצק את הגבינה הכי יקרה וטעימה והרוטב הכי מושקע, פיצה זה בצק בצק זה פיצה, שלומי הדביק את אבשלומי בחדוות הפיצה, מפה לשם משם לפה התחילה לפעול בבית שלנו פעם בשבוע פיצרייה, אנחנו מוכרים את הפיצות שלנו בקופסא ויש לנו חולצות ושם "בולה פיצה" ממש כמו פיצרייה אמיתית, אנחנו פותחים שולחנות קטנים בדק בין העצים לצמחי התבלין, פותחים בצק ועוד בצק מכניסים לטאבון והופ יוצאת פיצה, טעימה, עשויה באהבה, החלטנו גם שכל שבוע תהיה "פיצת הבית", פיצה מיוחדת שאנחנו ממליצים עליה – בשבוע הראשון פיצת הבית הייתה זעתר וסומאק, בשבוע השני בצל מקורמל ופטריות (היינו סולידיים הפעם) ובשבוע השלישי התפרענו לגמרי עם קימצ'י וקייצת, אף אחד לא הזמין את פיצת הבית קימצ'י וקייצת נשמע כמו התחלה של איזה גרדת, בסוף בן של חבר שהוא טבח ואיש שאוהב אוכל הזמין ועף עליה, הוא כמה פעמים אמר שהוא ממש אוהב קייצת – אז אתם בטח שואלים את עצמכם מה זה לעזעזעל קימצ'י ומה זה קייצת? נתחיל עם קימצ'י – קימצ'י הוא כרוב כבוש דרום קוריאני שמכינים אותו מכרוב סיני, בדרום קוריאה קימצ'י הוא הרבה יותר ממאכל הוא ממש תרבות שלמה וגאווה לאומית, לכל משפחה יש את המתכון המיוחד שלה שעובר מדור לדור, קימצ'י מופיע בכל ארוחה בדרום קוריאה, אין ארוחה בלי קימצ'י, בתור חובבת כבושים החלטתי לנסות ולהכין קימצ'י, פעם ראשונה יצא לי בסדר לא משהו, פעם שנייה הוא יצא הכי טעים בעיניי, גם הצבע שלו יצא משגע, אדום בוהק, הוא יצא ככה כי טעיתי ושמתי יותר מדי פלפל קוריאני, בפעם השלישית לא הצלחתי לשחזר את ההצלחה אבל ניסיתי וניסיתי ויצאו לי כמויות של קימצ'י, בנטפליקס יש סדרה על פיצות, באחד הפרקים הראו שפית דרום קוריאנית שמכינה פיצה עם קימצ'י, היא אומרת שחום הטאבון פותח את הטעמים של הקימצ'י וממתיק אותו, עשינו ניסיון וראינו שזה באמת יוצא טעים, יש לזה קצת טעם של בשר מעושן, לזה החלטנו לשדך גם משהו ירוק ואני הצעתי את הקייצת שעכשיו צומחת במלוא הדרה בתוך כל ערוגה קצת מוזנחת, הקייצת היא צמח ממשפחת המורכבים עם שם של מחלה – חזרת, חצבת, קצרת, צרבת – קוראים לה ככה בגלל שהיא גדלה בקייץ והיא נחשבת לנונדיקית רצינית כמה שלא תעקרו אותה מהגינה היא תופיע שוב פעם ושוב פעם ותביא גם חברות, הקייצת היא צמח פולש מצפון אמריקה כך שאתם יכולים ללקט אותה ללא כל ייסורי מצפון, היא דוחקת מינים מקומיים כך שאם תתחילו להשתמש בה זה רק יעזור לטבע שלנו, על הקייצת מסתכלים תחילה בחשד, היא לא יפה, אין לה פרח יפה, היא נודניקית, לא בא לך שהיא תישאר בגינה אבל אם תטעם אותה ותהיה פתוח להכיר אותה תגלה צמח שמעניק מתנות רבות, קודם כל הטעם, הטעם שלה מכיל מגוון של טעמים שמתפוצצים לך בפה אחד אחרי השני, זה יכול להלחיץ בפעמים הראשונות, זה חריף, חמצמץ, מתקתק ועוקצני, הכל בביס אחד, הקייצת היא צמח שהאינדיאנים השתמשו בו כצמח מרפא למגוון מחלות – חיצונית הם השתמשו בו כמחטא פצעים, מקומות אדמומיים, לועסים את הצמח ושמים על המקום המגורה, כוויות, יש בו טאנינים שעוזרים לסגור את הפצע והוא אנטי דלקתי.

חליטה מהעלים שימשה בשבטים מסויימים לטיפול בכאבי בטן ושילשולים, חלק השתמשו בחליטת עלים לטיפול בשיעול והצטננות קלה.

מכר סיפר לי שהגבעול היבש של הקייצת הוא מהטובים ביותר להדלקת אש בשיטת מקדח.

איך מזהים אותה? היא יחסית קלה לזיהוי כי בעונה הזאת אין הרבה צמחים שמגשגים, באנגלית היא נקראת Horseweed

בעלי דמיון מפותח יכולים לראות דמיון לזנב סוס.

בארץ יש שלושה מינים של קייצת (מסולסלת, קנדית ומלבינה) כולם גרים ואכילים ומין אחד מקומי רב שנתי שגדל במדבר, נרצה ללקט את עלי הקייצת לפני הפריחה כי אחרי הפריחה העלים כבר מרים ופחות טעימים, בבישול או באידוי הטעם של הקייצת מתעדן ועל פיצה עם קימצ'י זה ממש טעים, אני מאוד אוהבת להוסיף אותה לסלסה עגבניות (אנחנו מגישים את הסלסה לצד הפיצה) ואפשר גם להוסיף כמה קוביות קרח לסלסה, להזליף שמן זית מעל ולאכול כמרק קר עם קימצ'י בפנים – בעיניי זה מעדן וביום קיץ חם אחת ה-ארוחות.

אז אחרי כל הדיבורים לא אתן מתכון? ברור שכן!

מתכון לסלסת עגבניות או מרק עגבניות מה שבא לכם טעים טעים –

6-8 עגבניות בשלות

חופן מכובד של עלי קייצת (נשתמש בקייצת לפני הפריחה, אפשר גם להוסיף גבעול במידה והוא לא מעוצה)

בצל אדום

שמן זית בנדיבות (רבע כוס בערך)

מלח ופלפל לפי הטעם

כפית סוכר

פלפל ירוק חריף

טוחנים הכל טוב טוב טועמים ומתקנים תיבול לפי הטעם

בתאבון!

צמחי מדבר

הייתי שבוע במדבר, בערבה, זמן מדבר, שקט שקט ועוד שקט, שמיים זרועי כוכבים, נוף שפרוש אל האינסוף, אין נייד אין מחשב אין חדשות, וואו זה היה כל כך טוב להתנתק מהחדשות, מכל הבלגאן שקורה פה יום יום דקה דקה, בזמני הפנוי במדבר (ולא היה לי הרבה זמן כזה הייתי כחלק ממחנה וחלק מהזמן גם אבשלומי בני היה איתי) צילמתי צמחים, צמחים שגדלים בתנאים מאוד קשים, שמתמודדים עם מחסור קיצוני במיים, עם רוחות עזות, עם קור וחום קיצוניים אותם צמחים גיבורי על פיתחו לעצמם אמצעים להתמודד עם הקשיים שהמדבר מזמן, על מנת לחסוך במיים העלים שלהם מאוד קטנים ולרוב מכוסים בשכבת שערות כך שהמיים מתאדים יותר לאט, הרבה פעמים הם יהיו קוצניים ולא "אטרקטיביים" למראה, אין להם זמן לנראות הם עסוקים בהישרדות, זה היה מרתק להסתכל עליהם מקרוב ולצלם במקרו (כמה שיכולתי עם הנייד), כשמסתכלים עליהם במבט ראשוני הם לא מרשימים, אבל כשמתעמקים בהם מגלים את הסודות החבויים בהם, את העוצמה, החוכמה, הפשטות והתחכום.

שיטה – עץ או שיח ממשפחת הקטניות, הגזע שלו אדמדמם והפרי שלו הוא תרמיל אנקול מסולסל, הקוצים שלו מונעים מחיות בר להנות מעליו מכיוון שאף חיה לא רוצה להסתכן בכך שאחד הקוצים יתקע בה, אלו קוצים אימתניים שיכולים אפילו לפנצ'ר צמיג של ג'יפ, החיה היחידה שלא מתרשמת מקוציו האימתניים היא הגמל, לשיטה יש דרך ייחודית להפיץ את זרעיו ולדאוג לכך שהשושלת תישמר ואף תתחזק, הזרעים שלהם שנמצאים בתוך התרמיל המאונקל נגועים בזחלים של חיפושית, החיפושית גדלה בתוך הזרעים הצבי אוכל את התרמילים של השיטה והזחלים מתים במערכת העיכול של הצבי ואז כמובן מתרחש תהליך טבעי והצבי מטיל את גלליו שבתוכם הזרעים של עץ השיטה (מצורפת תמונה של נקודת הרחה של צבי מדבר, בתמונה ניתן לראות גללים חדשים וגללים ישנים, נקודות ההרחה יכולות לספר לנו על מצב הצביים בשטח ומהו מספרם)

בתורה מוזכר "עץ השיטין" 12 פעמים, ממנו הכינו כלי בית מקדש ואת המשכן.

וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים … וְעָשִׂיתָ בַדֵּי, עֲצֵי שִׁטִּים; וְצִפִּיתָ אֹתָם, זָהָב. (שמות פרק כ"ה' י, יג)
וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים, עֹמְדִים. שמות (שמות כ"ו' טו)
וְעָשִׂיתָ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, עֲצֵי שִׁטִּים.. (שמות פרק כ"ז, א)
וַיַּעַשׂ אֶת-מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת, עֲצֵי שִׁטִּים (שמות פרק ל"ז, כה)

רכפתן מדברי – שיח מדברי, ממשפחת הרכפתיים, לרכפתן יש עלים קטנים שנושרים בראשית האביב ותהליך הפוטוסינתזה מתבצע על ידי הגבעול הירוק, הרכפתן פורח תקופה ארוכה מאוד של כחצי שנה מדצמבר ועד מאי, הפרחים מופרים בעיקר על ידי צרעה מזרחית שמלקקת את הצוף, הפרי של הרכפתן הוא בצורת כדור, בהתחלה הוא ירוק וכשהוא מבשיל הוא נהיה לבן כמו חרסינה, הוא טעים ומתוק, הזרעים מופצות על ידי הציפורים, ישנם חוקרים שמזהים את פירות הרכפתן עם המן שאבותינו אכלו במדבר.

וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן; וְהוּא כְּזֶרַע גַּד, לָבָן, וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִית בִּדְבָשׁ"(שמות ט"ז ל"א)

זרע גד – זרעי כוסברה עגולים וטעמו כ"צפיחית בדבש" פירות הרכפתן מתוקים וטעימים, על מנת להנות מהפירות יש להגיע אליהם בבוקר לפני שהציפורים אוכלות את כל הפירות הבשלים וממשיכות בדרכן.

יפרוק המדבר – בן שיח ממשפחת הירבוזיים, גבעוליו מבצעים הטמעה, קרוי כך בגלל המפרקים הבולטים שלו, הוא נראה כמו איזה משחק מגניב של ילד משנות ה-80 עם המפרקים המיוחדים שלו חלקם חומים וחלקם עדיין ירוקים זאת מכיוון שבחורף הוא מתייבש חלקית ובאביב הוא נהיה ירוק כולו שוב פעם, כביכול הוא מבצע פעולה הפוכה מרוב הצמחים אבל יש לו את החוכמה והידע העתיקים שלו שבזכותם הוא שכיח כל כך בנופים המדבריים, גם כתוב עליו שהוא צמח מרפא ועל פי הרפואה העממית משרה מהגבעולים שלו טובים למחלות מפרקים, מחלות עור, דלקות בדרכי השתן ובעיות נשימה, מעולם לא ניסיתי ולרוב כשצמח אחד טוב לכל כך הרבה דברים זה מעורר בי חשדות אבל נסתרות ונפלאות הן דרכיה של אמא אדמה ורפואת הצמחים בתוכה – הצמח הזה מלמד אותי שאני לא יודעת כלום ושיש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד.

מה אתכם הצמחים האלה מלמדים?

אלון התבור – בלוטים

בלוטים של אלון תבור מסודרים במעגל כמו מנדלה

עד השנה לא "נדלקתי" על בלוטים, נראה לי כמו יותר מדי עבודה ויותר מדי התעסקות ופחות שווה את המאמץ, אבל הזמינו ממני סיור ליקוט שהעיקר בו הוא הבלוטים והייתי חייבת להתחיל לצלול לתוך עולם הבלוטים, התחלתי לחפור באינטרנט להסתכל על סרטונים מכל העולם (ידעתם שבקוריאה מוכרים עדיין קמח בלוטים?) והתחלתי לערוך ניסויים, למדתי להעריך את החומר גלם הבאמת מופלא הזה שנמצא בשפע כמעט בכל מקום על פני כדור הארץ, מישהו דיבר על ביטחון תזונתי? בלוטים הם סופר פוד שפשוט זמין לנו, סופר פוד שמתגלגל על הרצפה, כל עץ אלון מייצר מאות בלוטים בשנה, משך ההבשלה של פרי הבלוט ארוך יחסית לעצים אחרים, בלוט מבשיל רק בשנתו השנייה ואז הוא גם נופל על הקרקע כדי להמשיך בדרכו ולהפוך להיות עץ אלון פורה בעצמו, רוב הבלוטים לא יגיעו לנקודת הסיום ורק מעטים באמת מצליחים לנבוט ולשגשג, השאר נאכלים על ידי תולעים ועל ידי חיות אחרות כמו העורבני, חזירי הבר וכמובן סנאים ורובם פשוט מאבדים את החיוניות שלהם במהרה ואין להם את המשאבים הנדרשים לנביטה.

לפני 150 שנה הארץ הקטנה שלנו הייתה מלאה באלוני תבור, אפשר אפילו להגיד "מפוצצת", מה שהביא להכחדתם של רוב עצי האלון היא כריתה מאסיבית של השלטון העותמאני בזמן מלחה"ע השנייה, העצים נכרתו והובלו ברכבות על מנת לייצר מהם פחם, כיום אפשר למצוא אלוני תבור בכמה מוקדים ברחבי הארץ, אחד מהם הוא בקיבוץ אלונים שם גם גרה חברתי מירב שאחראית על הגינה הקהילתית.

סיור ליקוט באלונים בגינה הקהילתית

בארץ יש חמישה מינים של אלונים – אלון התבור שעם הבלוטים שלו נרצה לעבוד, הבלוט שלו גדול יחסית ויש בו הכי פחות טאנינים, אלון מצוי – ירוק עד, שצומח במקומות הרריים, אלון תולע שצומח במקומות גבוהים מ350 מטר והלאה ושני מינים נדירים יותר שגדלים מגובה 1000 מטר והלאה – אלון חרמוני ואלון שסוע.

7 סיבות למה להתחיל להכניס בלוטים כחלק משגרת התזונה שלכם:

1 כמו שכבר כתבתי האלון הוא סופר פוד, יש בו יותר חלבון משומן לעומת אגוזים אחרים, הוא עשיר באשלגן, מגנזיום, סידן וברזל, הוא מאזן סוכר וכולסטרול, הוא עשיר באומגה 6, ויטמין בי6 וויטמין איי.

2 אפשר לעבד אותו לקמח ולשמור אותו בקירור לתקופה ארוכה מאוד בלי שהוא יאבד מהערכים התזונתיים שלו, אפשר גם לעבד אותו ולהקפיא את החומר המעובד

3 זה לא עולה לנו שקל (חוץ מהעיבוד) ועצם זה שאנחנו יוצאים ללקט מתחת לעץ אלון זאת כבר מתנה

4 אפשר לכבוש אותו, להכין ממנו קמח, לשלב אותו בקינוחים, לשלב אותו בתבשילים, הוא ורסטילי מאוד

5 אנחנו משמרים מסורת עתיקה של אלפי שנים, הבלוטים שימשו כחומר גלם משמעותי מאוד בקרב האינדיאנים בצפון אמריקה, גם ביפן ובקהילות עתיקות באירופה שכבר נכחדו

6 את המיים עם הטאנינים אפשר לשמור ולהשתמש בהם למיצוק העור, אפשר למרוח אותם על הפנים או אם חס וחלילה יש לנו טחורים מי הטאנינים יכולים לעזור לנו.

7 זאת פחמימה מורכבת שמספקת לגוף שלנו אנרגיה רבה.

פיגם מצוי

פיגם – משפחת הפיגמיים, שיח רב שנתי וירוק עד, גדל מהמדבר ועד לגולן, אני ראיתי שיחים רבים בנחל כזיב ועכשיו גם מצאתי אותו באזור שבו אני מטיילת עם כלבותיי לפעמים, מרחק הליכה מביתי, פשוט שדה מטורף

שדה של פיגם מצוי שמצאתי במרחק הליכה מביתי, חדי העין יכולים להבחין בבקעת נטופה המוצפת ברקע

הפיגם שצומח בבר ריחו הרבה יותר חזק מפיגם מתורבת, כל חלקיו של הפיגם, עליו גבעוליו ופרחיו מלאים בשמן אתרי, נבדוק את חיוניות הצמח לפי הריח, ככל שהריח חזק יותר כך החומרים הפעילים יהיו חזקים ועוצמתיים יותר ופעולת הריפוי תהיה אפקטיבית יותר, לפיגם יש ריח חריף מאוד כזה שאו שאוהבים או שלא, אין באמצע, הוא צמח לא "מתנחמד" הוא מי שהוא, ללא התנצלות, ללא בושה ואוהו אם לומדים להכיר אותו מבינים איזה מרפא גדול הוא, רק יש לדעת איך להשתמש בו כדי לא לגרום לעצמינו נזקים, הפיגם הוא פוטו-טוקסי, אחרי שאנחנו משתמשים בו פנימי או חיצוני אסור להיחשף לשמש למשך 5 שעות, במידה ונמרח על עצמינו שמן פיגם או אפילו נמולל פיגם בידיים ונצא לשמש יכולה להיווצר כוויה, אני משתמשת בו בערב אחרי רדת השמש.

פיגם הוא מהצמחים הללו שאפשר לכתוב עליהם ספרים, הוא מסעיר את הדמיון, משתמשים בו בטקסים לגירוש שדים, הוא נחשב כמגרש שדים ועין הרע, בחברה הערבית נהוג לשתול פיגם ומרווה בכניסה לבית נגד עין הרע, ביוון העתיקה הכינו מהפיגם קמיעות נגד כשפים, יש המאמינים שאם קוטפים פיגם בזמן שהלבנה מלאה אזי הסגולות המיסטיות שלו אז בשיאן, בני עדות המזרח משתמשים בפיגם כנגד עין הרע, יש שחושבים בגלל שצורת עליו מזכירה "חמסה"

עלה הפיגם מזכיר בצורתו את סמל החמסה

"הפיגם משמש בית גידול לזחלי פרפר זנב הסנונית, אחד הפרפרים היפים בארץ, כאשר מתקרבים לזחל והוא חש באיום הוא ישלוף שתי קרניים אדומות שמדיפות ריח חזק, אלו השמנים האתריים של הפיגם שהוא אוגר לשם הרתעה, הפיגם הוא גם צמח מרפא עוצמתי מאוד ומשמש לטיפול בשלל בעיות, במידה ויש לכם כאבי פרקים או שרירים תמרחו שמן תשרית פיגם (הסבר בתמונות כיצד להכין שמן תשרית פיגם) על המקום התפוס ותנו לו לבצע את הקסם, השמן יחדור מבעד לעור אל תוך השריר הכואב ויניע אותו, בנוסף שמן הפיגם יכול להקל ואף לרפא במקרה של דלקות אוזניים, תזליפו שתי טיפות באוזן הכואבת ותמרחו צמר גפן טבול בשמן פיגם מסביב למקום הכואב באוזן

ותמונה אחת אחרונה של פריחת הפיגם, כי הוא כל כך יפה ומסתורי ומלא בסתירות וסיפור אחרון עליו (יש לי עוד הרבה סיפורים), פעם עמדתי במשתלה ולפניי עמד מישהו שקנה בערך 20 שתילים של פיגם, ישר הסתקרנתי ושאלתי אותו למה הוא קונה כל כך הרבה שתילי פיגם, הוא אמר שחתולים לא אוהבים את ריח הפיגם והוא מתכוון לשתול אותם בערבובייה בגינה שלו וככה חתולים לא יתקרבו אליה ויחרבו לו את הגינה.

גזר קיפח – נעים להכיר

גזר קיפח, משפחת: הסוככיים

משפחת הסוככיים היא אחת המשפחות המבלבלות, כל פעם אני מגלה עוד צמח מהמשפחה שלא הכרתי, זאת משפחה מאוד גדולה, במשפחה יש גם כמה מהצמחים הרעילים ביותר בחורש הישראלי כמו רוש עקוד וכלך, לכן חשוב לדעת לזהות את הצמח במדוייק, המשפחה מופיעה במלוא הדרה לקראת האביב כשהפרחים של הסוככיים מתחילים לפרוח, הפריחה מורכבת מעשרות ומאות של פרחים קטנים שביחד יוצרים תפרחות יפהפיות, פריחתו של הגזר קיפח היא אחת המרשימות, הוא נראה כמו הינומה מתחרה, גבוה ומתנשא כשהכול מסביב מתחיל לנבול הוא בולט מעל כולם, זמן הפריחה שלו ארוך מאפריל עד אוגוסט, אפשר לראות אותו בצידי הדרכים והשבילים עומד גבוה וזקוף, בפריחתם המאוחרת הסוככיים מצילים את הדבורים שאוהבות מאוד את הצוף ומאביקות את הצמח בתמורה, בוא נלמד לזהות את הצמח על מנת שלא נתבלבל בינו לבין סוככייים רעילים

הגבעול של הגזר זיפי ויש עליו שערות לכל אורכו, גזע הגבעול בצבע אדמדמם. (ניתן ללחוץ על התמונה להגדלה)

עלי הגזר נראים כמו עלי פטרוזיליה, כאשר ממוללים אותם עולה באפינו ריח חזק של גזר, ניתן לאכול את העלים, אפשר להכין מהם פסטו (לא ניסיתי עדיין), כאשר שושנת העלים מפותחת לפני שעמוד התפרחת עולה אפשר להוציא את השורש ולאכול אותו, ממש כמו גזר, צבעו לבן והוא בצורת שיפוד, הוא לא מתוק כמו גזר מתורבת, יש לו טעם חזק של גזר, מר אבל בלי המתיקות המאזנת שנמצאת בגזר התרבותי.

לגזר יש באמצע התפרחת נקודה שחורה, אלו פרחים עקרים, הסיבה להיווצרותם כפי הנראה היא שהנקודה השחורה הזאת באמצע התפרחת נראית כמו חרק ותפקידה למשוך מאביקים נוספים לחגיגה ובאמת כשמסתכלים מקרוב על התפרחות אפשר לראות חרקים רבים, בתמונה יקרוניות צרות כנפיים מבלות על התפרחת

או, הגענו לאוכל, בגזר הכוכב מבחינה קולינארית הוא התפרחת, אפשר לאכול את כל חלקי הגזר כולל הזרעים אבל המרירות החזקה מקשה, בשביל להכין טמפורה מתפרחות גזר אני מעדיפה לקטוף את התפרחות האדומות, התפרחות הקטנות יותר, הן פחות מרות ויותר נוחות בעיניי לעבודה, אם כבר קשה למצוא אותן אפשר לקטוף גם תפרחות לבנות רק תבדקו לפני את המרירות, כמובן שהמרירות תנוטרל קמעה בגלל הטיגון אבל עדיין.

מתכון:

מלקטים כ-10 תפרחות של גזר קיפח

להכנת הבלילה:

יש לקנות קמח שנקרא "טמפורה" או "קמח חומוס" אם רוצים את הגירסא הבריאה יותר, מערבבים בקערה את הקמח עם מיים עד לקבלת בלילה סמיכה כמו פנקייק, מתבלנים לפי הטעם אני אוהבת להוסיף לבלילה ג'ינג'יר ופפריקה אדומה, לוקחים את תפרחות הגזר , טובלים בתוך הבלילה ומטגנים בשמן עמוק, כשהגזר מתחיל להיות חום בהיר מניחים על נייר סופג, אוכלים עם ממרח שאוהבים, טעיםםםםם טעיםםםם

לגזר יש מנגנון הגנה על הזרעים, כאשר הם מתייבשים הקרנות מתכופפות ויוצרות כמו מין קערה שמגינה על הזרעים מפני פולשים לא רצויים, בגשם הקרנות נפתחות ומאפשרות לזרעים ליפול לקרקע, זרעי הגזר גם אכילים אך לא מומלצים לנשים בהריון, קראתי על מחקר שנערך בזרעי הגזר להורדת פוריות ומניעת כניסה להריון, כמו "הגלולה של היום שאחרי" עם זאת לא הייתי מסתמכת על כך, הניסוי נערך על 13 נשים מתוכן אחת נכנסה להריון וילדה ילד בריא, בתקופות קדומות נשים שרצו להימנע מכניסה להריון לעסו זרעי גזר אחרי קיום יחסי מין.

סומאק

סומאק הוא שם של תבלין פופולארי במטבח הערבי, השנה הילד שלי גילה את התבלין הזה ומבחינתו סלט הוא לא סלט אם אין בו מלא סומאק, כאשר גיליתי שסומאק שקונים בחנויות תבלינים זה בעצם קליפות של עדשים כתומות מעורבבות עם מלח לימון (פגשתי אדם שסיפר לי שהוא היה במפעל בתורכיה בו מכינים "סומאק" בדיוק בצורה הזו) החלטתי שהשנה אנחנו נצא ונלקט ונכין בעצמינו סומאק, את תבלין הסומאק מכינים מפירות של עץ שנקרא "אוג הבורסקאים" (בערבית ובאנגלית הוא נקרא סומאק), בורסקאי הפירוש שלו הוא מעבד עורות

העץ נקרא כך משום שפעם היו משתמשים בעליו ובפירותיו של האוג לעיבוד עור, כיום לעיבוד עורות משתמשים בחומרים כימיקאליים מזהמים מאוד, עיבוד עורות נחשבת לתעשייה החמישית הכי מזהמת, הראשונה אגב היא תעשיית הבגדים. (חבר'ה, די לקנות בגדים חדשים, יש יותר מדי בגדים על הכדור הקטן שלנו), את עץ אוג הבורסקאים ניתן למצוא במקומות גבוהים וקרים, הרבה פעמים הוא צומח באזור של כפרים נטושים מה שמעלה את השאלה האם הוא עץ מקומי או פליט תרבות, בכל מקרה הוא עץ ששווה להכיר ואין מה להשוות סומאק שלוקט והוכן במו ידינו המסורות מאשר סומאק שנקנה בחנות ואנחנו לא יודעים מה יש בו….

מי שיגיע השנה לסיורי הליקוט שלי יזכה לטעום את תבלין הסומאק שהכנו, יצאנו לקטוף את הפירות בסוף אוגוסט אז הפירות כבר בשלים ובעלי טעם חמצמץ עז, אחרי שקוטפים את האשכולות צריך לייבש אותם, אנחנו ייבשנו במכשיר של שלומי לייבוש פטריות, מכשיר ייבוש בהקפאה, אפשר גם לייבש את הפירות בחוץ עדיף בצל, צריך לחכות שהפירות כבר לא יהיו דביקים כל כך ושניתן יהיה להפריד אותם בקלות יחסית, הייבוש יכול גם לקחת חודש, אחרי שהפרי יבש יחסית אנחנו מפרידים את הפירות מהענפים, את הפירות אנחנו שומרים במקרר וכל פעם טוחנים קצת, המהדרין טוחנים בפולסים קצרים ומסננים את הגרעין כך שהאבקה הנותרת היא רק מציפת הגרעין, אני מתוודה שאני טוחנת את הסומאק יחד עם הגרעין וזה יוצא ממש טעים בעיניי גם ככה.

חוצמזה שהסומאק ישדרג את הסלט שלכם הוא גם מאוד בריא, הוא מלא בנוגדי חימצון וטוב לחילוף חומרים, במחקרים שנעשו נמצא שהוא מאזן את רמת הסוכר ואת הכולסטרול.

מרק קובה מצמחים מלוקטים

אני זוכרת את אבי עומד מעל סיר מרק מהביל במטבח ביתו הקטן בקיבוץ, טועם, מנגב את השפם הגדול בידו ומוסיף עוד קצת תבלינים ובעיקר המון נשמה, אבי החל לבשל רק אחרי שהוריי התגרשו, לפני זה הוא לא היה נכנס למטבח, אחרי שהוריי התגרשו הוא היה צריך להאכיל ארבעה ילדים (רק ארוחת ערב, לשאר הארוחות הקיבוץ דאג) והוא גילה את החדווה שבמטבח, הוא מעולם לא הכין את ארוחת הערב הישראלית הסטנדרטית שזה ביצה, סלט, גבינות ולחם, תמיד מההתחלה הוא היה מכין פסטות בשמנת ופטריות, סטייקים ואז התחילו גם הקדירות, קדירות שהיו נכנסות לתנור למשך כל הלילה והבשר היה נמס מרוב שהוא היה רך והמרקים – נראה לי שמי שטעם מרק של אבי לעולם לא ישכח אותו, אני הכי אהבתי את המרקים שלו, הם היו כל כך מנחמים ועשירים בירקות, בשר וקניידעלך ענקיים שהיו צפים בין כל הירקות, כיום אני כבר לא אוכלת בשר מעל 12 שנה אבל כל פעם שאני מכינה מרק אני מנסה לשחזר את הטעם המיוחד הזה שהיה לו במרקים.

אבי לא הכיר אותי כמלקטת, התחלתי להיכנס לעולם הזה אחרי מותו, הוא מעולם לא טעם את המאכלים המלוקטים שאני מכינה, כל כך הייתי רוצה להגיש לפיו מרק מעשה ידיי ולהסתכל על העיניים שלו מחייכות אליי, הוא לא היה אומר דבר, הוא לא היה איש של דיבורים ופטפוטים, מחוות האהבה שלו התבטאו בעיניו, בתנועה קטנה של הראש ובאוכל שהוא היה מכין לנו כל פעם שהוא ידע שאנחנו באים לבקר אותו. אבא אני מתגעגעת, כשהכנתי את המרק הזה חשבתי עליך, היית איתי שם במטבח כשגילגלתי את הקובות וטעמתי הוספתי קצת מלח ובעיקר המון נשמה.

כמו כל מרק שיש בו צמחים מלוקטים מתחילים מהדבר המספק ביותר – יוצאים לשטח ללקט, מתכופפים לאדמה אומרים תודה לצמחים ולציפורים שמנעימות את זמננו.

הפעם נקטוף סרפדים ושורשי וגבעולי גדילן ( לא חייבים אבל מאוד מוסיף בעיניי, הסרפד לעומת זאת חובה! הוא מוסיף כל כך הרבה טעם למרק ומי שלא ניסה עדיין מרק עם סרפדים ממליצה עכשיו לרוץ לשטח ולקטוף) אני מתעכבת קצת על השורשי גדילן כי צריך לדעת מתי לקטוף אותם על מנת שלא יהיו מעוצים או קטנים מדי, הזמן האידיאלי הוא כששושנת העלים כבר מפותחת אבל עמוד התפרחת עוד לא התחיל לעלות למעלה (מצרפת תמונה של שושנת העלים, שורש גדילן וחבורה של שורשי גדילן מחכים בקערה להיכנס למרק אחרי שהם שטופים וחתוכים וגם את "התאום" של הגדילן הברקן, הברקן נוטה להיות צמוד לפני הקרקע והרבה פעמים השדרה שלו בצבע סגלגל)

את חיתוך הגדילן אני ממליצה לבצע בשטח, אתם גם יכולים להוריד את העלה לאורך השדרה ולהשתמש בגבעול ממש כמו שמשתמשים בגבעולי כרפס לדוגמא, גם עלי הגדילן אכילים למי שיש את הסבלנות לחתוך או לגזור את הקוצים מסביב לעלה, לי אין את הסבלנות לזה אבל אם יש לכם הרווחתם עלים מאוד טעימים שגם יכולים להיכנס למרק או לשמש ממש כמו חסה בסלט טעים.
אחרי שיש לנו את החומרים המלוקטים נמשיך הלאה – אני עומדת לתת לכם טיפ לקובות שישנו את הכנת חווית הקובה שלכם מהקצה אל הקצה (לפחות ככה זה היה עבורי)

למילוי הקובה:
קודם כל את המילוי תכינו לפחות יום לפני ( בהמשך תבינו למה)
מצרכים למילוי הקובה:
בצל לבן
ירוקים איזה שבא לכם צרור נאה
2 המבורגרים של חברה טבעונית
שמן זית, מלח, פלפל
אגוזי מלך (לא חובה)
הוראות הכנה:
אפשר להכניס איזה ירוקים שבא לכם ( כן, גם פה אתם יכולים להשתמש בסרפד)
קוצצים בצל
קוצצים ירוקים
לוקחים המבורגר טבעוני (אני אוהבת את ההמבורגים של wild, הם לא יקרים, עשויים מחומרים מחומרים איכותיים ולגמרי מספקים את העבודה, המבוגר של ביונד יתבזבז פה בעיניי) מכניסים 2 המבורגרים לבלנדר וטוחנים עד שיש לכם בשר טחון טבעוני מי שרוצה יכול להוסיף לטחינה גם אגוזי מלך.
משמנים את התבנית בנדיבות מוסיפים בצל ומטגנים, מוסיפים את ה'בשר' טחון ואת הירוקים מערבבים הכול ביחד שמים עוד שמן זית (חלק מהטעם של הבשר הוא גם בשומן ככה שאל תתמקצנו פה עם השמן זית) מוסיפים מלח ופלפל.
מחכים שקצת יתקרר, עכשיו תכינו קופסאות פלסטיק או זכוכית שיכולות להיכנס למקפיא כי נכין כדורים מהמילוי ונקפיא אותם, ככה נוכל ליצור קובות דקות ויפות ממש כמו של מקצוענים.

המילוי קפוא? יופי בואו נמשיך…. מכינים את הבצק לקובות.

מצרכים לבצק קובה:

כפית מלח

2 כוסות סולת

כוס ג'ריש (לא חובה אבל מוסיף בעיניי, אם אין לכם אז 3 כוסות סולת, ג'ריש זה בורגול דק ניתן למצוא אותו כמעט בכל סופר)

כוס וחצי מיים – מערבבים הכול ביחד, מכסים את הקערה ונותנים לבצק לנוח לפחות חצי שעה, בזמן הזה מכינים את המרק.

הכנת המרק:

אני בעד להכין מרק ממה שיש לכם בבית, יש גזר? שימו אותו במרק, יש דלעת? גם אותה. הפעם אתן מתכון ממה שהיה לי במקרר אבל אתם מוזמנים להתפרע כאוות נפשכם

מצרכים למרק:

סרפד חבילה נאה

כ-10 שורשי גדילן וגבעולים

2 בצלים לבנים

2 גזרים

2 עגבניות טחונות

פטרוזיליה קצוצה

כף אבקת מרק ירקות אורגני

מלח ופלפל לפי הטעם

2 ליטר מיים (לפחות)

הכנת המרק:

מטגנים את הבצל, מוסיפים את הגזרים, העגבניות, שורשי הגדילם והסרפד ומערבבים הכול ביחד, מוסיפים תבלינים ולפחות 2 ליטר מיים (הקובות שותות הרבה מיים), נותנים לו לנוח על האש ועוברים להכנת הקובות.

הכנת הקובות:

מוציאים את הכדורים הקפואים מהמקרר, לוקחים את הבצק, הבצק צריך להיות נוח לעבודה, לא קשה מדי ולא רך מדי.

תשימו לידכם קערת מיים כך שלפני גלגול הקובות תוכלו לטבול את הידיים במיים, זה יקל על הפעולה.

לוקחים בצק, פותחים אותו, שמים את הכדור באמצע ועוטפים אותו, כאשר נגמר הבצק ויש לכם קובות יפות בודקים מה שלום המרק, האם צריך לחזק טעמים, האם יש מספיק מיים, בודקים ששורשי הגדילן כבר רכים, שמים את הקובות במרק מורידים את האש ומחכים 20 דקות.

זהו! יש לכם מרק מושלם ואם אתם מתעצלים מוזמנים להצטרף לסיור ליקוט בהדרכתי ותלמדו להכין מרק טעים ועוד הרבה מתכונים מצמחים מלוקטים

צלף קוצני

אני לא חושבת שיש בארץ גידול חקלאי של צלפים (אם מישהו מכיר אשמח שתתקנו אותי) הצלפים שאנחנו קונים בסופר מגיעים מתורכיה או מקפריסין, עונת הליקוט של הצלפים ארוכה יחסית ממאי ועד אוגוסט ככה שיש לנו מספיק זמן ללקט ניצני צלף ולכבוש אותם – הכנתי לכם מדריך מפורט, פשוט תעברו על התמונות (הן גם ממוספרות), בסוף יש מתכון

(גרפיקה: רוחמה שאולסקי)

קטגוריה: המלקטת