צנון מצוי — חריף מהשדה: איך מזהים ומה אוכלים

איך מזהים צנון מצוי?

צנון מצוי (Raphanus raphanistrum) הוא בן משפחת המצליבים, ושלושת הסימנים שלו קלים ללמידה. הסימן הראשון הוא הפרח: ארבעה עלי כותרת בצורת צלב — זה הסימן של כל המשפחה — בצבע לבן או קרם, ועליהם עורקים סגולים כהים שנראים כמו רשת עדינה. יש גם תת-מין עם פרחים ורוד-סגול, אבל אצלי בשטח אני פוגשת בעיקר את הלבן.

הסימן השני הוא העלה: גזור, עם שפה משוננת, ועלה אחד בלבד בכל מפרק על הגבעול. הסימן השלישי הוא הפרי: תרמיל דק וארוך, מחולק כמו שרשרת חרוזים, ובתוכו 3 עד 8 זרעים. כשהתרמיל מתייבש הוא נשבר לפרקים — כל פרק עם זרע. פרח צלב מפוספס, עלה גזור ומשונן, תרמיל שנשבר לחרוזים: שלושה סימנים, ויש לכם צנון.

מתי ואיפה מוצאים צנון מצוי?

הצנון פורח מסוף דצמבר ועד מאי, ואת העלים הצעירים — החלק שאני הכי אוהבת — אני אוספת בתחילת העונה, לפני שהגבעול עולה והצמח מתחיל לפרוח. הוא נפוץ בצפון ובמרכז הארץ, בשולי שדות ובבתות. אצלי בשטח הוא לא פעם שכן של חרדל השדה, כך שמרבד צהוב עם כתמים לבנים בתוכו הוא רמז טוב לחפש.

מה אוכלים בצנון מצוי ואיך?

העלים הצעירים הם העיקר. הם חריפים כמו צנונית, ואני משתמשת בהם בשתי דרכים: טריים, קצוצים דק לתוך סלט — חופן קטן מספיק, החריפות מורגשת — או מוקפצים במחבת עם שמן זית ושום, שם החריפות מתרככת והופכת לעומק נעים. הם נכנסים יפה גם לחביתת עשבי בר יחד עם ירוקים אחרים.

הפרחים הם השימוש השני: יש להם את אותה חריפות עדינה של העלים, והם יפים על כל מנה — סלט, ממרח, מרק. אני קוטפת אותם ממש לפני ההגשה. השימוש השלישי הוא התרמילים הירוקים הצעירים, כשהם עוד רכים ולפני שהזרעים התקשו — פריכים, חריפים, ונאכלים כמו שהם. לא לחכות איתם: תרמיל שהתקשה כבר לא נעים ללעיסה.

לא להתבלבל עם חרדל השדה?

צנון מצוי וחרדל השדה הם קרובי משפחה, שניהם מצליבים, ושניהם אכילים — אז הבלבול ביניהם לא מסוכן. ובכל זאת אני מלמדת להבדיל, כי מי שלא יודע להבחין בין שני קרובים אכילים לא יבחין גם כשיהיה משהו שכן חשוב. ההבדל הראשון הוא צבע הפרח: לבן או קרם עם עורקים סגולים אצל הצנון, צהוב אצל החרדל. ההבדל השני הוא התרמיל: אצל הצנון הוא נשבר לפרקים כמו חרוזים, אצל החרדל הוא צר, ארוך וזיפני.

ואחרי כל זה — גם במרבד של מצליבים אכילים אני עובדת לפי שיטת שלוש הבדיקות: פרח, עלה, תרמיל. לא סימן אחד. זה הרגל, והרגלים בונים בשדה הקל כדי שיהיו שם בשדה הקשה.

איך אני מלקטת צנון?

לעלים: מספריים קטנים, ולוקחת רק את העלים הצעירים הפנימיים, כמה מכל צמח, כדי שהוא ימשיך לגדול ולפרוח. לפרחים: קוטפת ביד, לתוך קופסה קשיחה, כי בשקית הם נמעכים תוך דקות. לתרמילים: בודקת בלחיצה קלה — אם הוא נכנע ורך, לוקחת; אם הוא קשה, משאירה לו להבשיל ולזרוע את השנה הבאה. שוטפים בבית במים קרים, ומה שלא אוכלים באותו יום נכנס למקרר בשקית עם מגבת נייר לחה.

שאלות ששואלים אותי

איך מבדילים בין צנון מצוי לחרדל השדה?

לפי צבע הפרח ולפי התרמיל. הצנון פורח לבן או קרם עם עורקים סגולים, והתרמיל שלו נשבר לפרקים כמו חרוזים. החרדל פורח צהוב, והתרמיל שלו צר, ארוך וזיפני. שניהם אכילים, אז הבלבול לא מסוכן.

מה הטעם של צנון מצוי?

חריף כמו צנונית טרייה, בעיקר בעלים הצעירים. הפרחים והתרמילים הירוקים עדינים יותר. בהקפצה החריפות מתרככת, בסלט היא נשארת חדה.

מתי מלקטים צנון מצוי?

עלים צעירים בתחילת העונה, לפני שהגבעול עולה. הפרחים מסוף דצמבר ועד מאי, והתרמילים הירוקים כשהם עוד רכים ונכנעים ללחיצה.

אפשר לאכול את השורש של צנון מצוי?

אני לא אוספת אותו. בליקוט שלי הצנון המצוי הוא צמח של עלים, פרחים ותרמילים צעירים, ואת השורש אני משאירה באדמה כדי שהצמח ימשיך.