כלל האחד מעשרה
הכלל הפשוט שאני מלמדת: מאותו שיח או אותו כתם צמחייה לוקחים לכל היותר עשירית — ורק אם יש שפע. ככה הצמח מתאושש, החרקים והציפורים מקבלים את שלהם, והמלקט שיבוא מחר ימצא משהו.
לא קוטפים את הראשון שרואים
הצמח הראשון עשוי להיות היחיד. ממשיכים עוד כמה מטרים ובודקים אם יש שפע באזור — אם כן, חוזרים ולוקחים. אם לא, מסתפקים בתצפית.
קוטפים בלי להרוג
עלים — לא שורשים. חלק מהתפרחת — לא כולה. חיתוך נקי ולא תלישה שמוציאה את הצמח מהאדמה. הכלל: הצמח צריך להיות מסוגל להמשיך לחיות אחרי שעברנו.
משאירים את הזרעים
סוף העונה שייך לדור הבא. כשצמח כבר בזריעה, שווה להשאיר לו לסיים את התפקיד — ואפילו לעזור: לפזר קצת זרעים באזור שבו ליקטתם.
מין נדיר? רק במצלמה
מצאתם משהו שנראה נדיר או שאתם לא בטוחים לגביו — מצלמים ולא נוגעים. מעבר לחוק, מין נדיר הוא בדיוק מה שנעלם ראשון כשמלקטים מדי.
לא משאירים סימנים
אין שקיות, אין ענפים שבורים, אין שביל חדש שנרמס בין השיחים. אנחנו אורחים; המקום צריך להיראות כאילו לא היינו בו.
ומשתפים בידע, לא בקואורדינטות
מלקטים ותיקים לא מפרסמים מיקומים מדויקים של אוצרות — לא מקמצנות אלא מהגנה. מלמדים איך למצוא, לא איפה לרוקן.
שאלות ששואלים אותי
כמה מותר לקחת מצמח אחד?
הכלל שאני מלמדת הוא אחד מעשרה: מאותו שיח או אותו כתם צמחייה לוקחים לכל היותר עשירית, ורק אם יש שפע. ככה הצמח מתאושש, החרקים והציפורים מקבלים את שלהם, והמלקט שיבוא מחר ימצא משהו.
איך קוטפים בלי לפגוע בצמח?
עלים ולא שורשים, חלק מהתפרחת ולא כולה, וחיתוך נקי במקום תלישה שמוציאה את הצמח מהאדמה. הכלל שלי פשוט: הצמח צריך להיות מסוגל להמשיך לחיות אחרי שעברנו.
מה עושים כשמוצאים צמח שנראה נדיר?
מצלמים ולא נוגעים. מעבר לחוק, מין נדיר הוא בדיוק מה שנעלם ראשון כשמלקטים מדי — אז במקרה כזה אני מסתפקת בתצפית ובתמונה.
למה מלקטים ותיקים לא מפרסמים מיקומים מדויקים?
לא מקמצנות אלא מהגנה. אני מעדיפה ללמד איך למצוא, לא איפה לרוקן — ככה גם המלקט שיבוא אחרינו ימצא משהו.
רוצים להכיר את הצמחים האלה בשטח, לא רק במסך?
בסיור אחד לומדים לזהות, לקטוף נכון ולבשל ממה שליקטנו.